האבא החדש: איך משלבים קריירה תובענית עם הורות מעורבת באמת
יותר ויותר אבות בישראל רוצים להיות נוכחים בחיי הילדים, אבל השעון לא תמיד מסתדר. כלים מעשיים לאיזון בין עבודה, זוגיות והורות.
דור שלם של אבות ישראלים גדל על דמות של אבא שחוזר מהעבודה מאוחר, אוכל ארוחת ערב מול החדשות ומגיע לאסיפות הורים רק כשיש בעיה. האבות של היום רוצים משהו אחר. הם לוקחים חלק בהשכבות, מכירים את שמות הגננות, יוצאים לחופשת לידה ומבקשים לעבוד מהבית יום בשבוע כדי להספיק את איסוף הצהריים. אבל הרצון לבדו לא מספיק. שוק העבודה הישראלי עדיין תובעני מאוד, ציפיות חברתיות משתנות לאט, והאבות מוצאים את עצמם מנסים להיות עובדים מסורים ואבות נוכחים בו זמנית. הנה כמה תובנות שיכולות לעזור.
מה השתנה בדור האחרון
השינוי מתחיל במשפחה עצמה. ברוב המשפחות בישראל שני ההורים עובדים, והחלוקה המסורתית שבה האם אחראית לבית והאב לפרנסה כבר אינה רלוונטית לרבים. במקביל, המודעות לחשיבות הקשר בין אב לילדיו גדלה. ספרות מחקרית ענפה מצביעה על כך שמעורבות אבהית קשורה לביטחון עצמי של ילדים, להישגים לימודיים ולכישורים חברתיים.
גם מקומות העבודה השתנו. חברות רבות, בעיקר בהייטק, מאפשרות שעות גמישות ועבודה היברידית, ויש מקומות שמעודדים אבות לנצל זכויות כמו חופשת לידה משותפת. עם זאת, בענפים רבים, ובמיוחד בתפקידים בכירים, עדיין קיימת תרבות של זמינות מלאה, ואבות רבים מרגישים שבקשה לצאת מוקדם תתפרש כחוסר מחויבות.
להכיר את הזכויות
הצעד הראשון הוא לדעת מה מגיע לכם. החוק בישראל מעניק לאבות זכויות מסוימות סביב הלידה, ובהן ימי היעדרות, אפשרות לחלוק חלק מחופשת הלידה עם בת הזוג בתנאים מסוימים, וזכות להיעדר בגלל מחלת ילד. הפרטים משתנים מעת לעת ותלויים בנסיבות, ולכן כדאי לבדוק את המידע העדכני באתרים הרשמיים או להתייעץ עם מחלקת משאבי האנוש.
אבות רבים לא מממשים את הזכויות האלה בגלל חשש או חוסר ידע. אבל כשאבות מנצלים זכויות שמגיעות להם, הם לא רק מרוויחים זמן עם הילדים, הם גם משנים את הנורמה במקום העבודה ומקלים על האבות שיבואו אחריהם. שיחה פתוחה עם המנהל, שמציגה גם את הפתרונות שתציעו להמשכיות העבודה, מתקבלת בדרך כלל טוב יותר מבקשה של הרגע האחרון.
ניהול זמן שמתחיל בבית
איזון בין עבודה למשפחה הוא קודם כול עניין של תכנון. זוגות רבים מגלים שישיבה שבועית קצרה, למשל ביום ראשון בערב, שבה עוברים יחד על הלו״ז של השבוע, חוסכת המון ויכוחים. מי אוסף ביום שלישי, מי לוקח לחוג ביום רביעי, ומי נשאר בבית אם הילד חולה. כשהחלוקה ברורה מראש, קל יותר לתאם גם את העבודה.
חשוב לא פחות לחלק את העומס המנטלי ולא רק את המשימות. לזכור שצריך לקנות מתנה ליום הולדת של חבר מהגן, לעקוב אחרי חיסונים או לרשום לחוגים, זו עבודה של ממש, ולעיתים קרובות היא נופלת על אחד מבני הזוג. אב שלוקח אחריות מלאה על תחומים מסוימים, מתחילתם ועד סופם, מקל באמת על המשפחה.
- לקבוע זמן קבוע בשבוע לתיאום לוחות זמנים
- לקחת אחריות מלאה על תחומים מוגדרים, לא רק לעזור
- לסמן ביומן העבודה את זמני המשפחה כמו פגישות
- להשאיר מרווח לבלת״מים, כי הם תמיד מגיעים
איכות מול כמות
אין דרך לעקוף את העובדה שילדים צריכים זמן, אבל לא כל זמן נחשב באותה מידה. עשרים דקות של השכבה בלי טלפון, שבהן קוראים סיפור ומדברים על היום, שוות יותר משעתיים של נוכחות חלקית מול מסך. אבות רבים מוצאים שטקסים קבועים, כמו ארוחת בוקר משותפת בשישי או טיול קצר בשבת, יוצרים עוגן שהילדים מחכים לו.
כדאי גם לחשוב על ההשתתפות בשגרה ולא רק בחוויות. אב שמכיר את סדר היום של הילד, יודע מה הוא אוכל, מי החברים שלו וממה הוא מפחד, נוכח בחייו באמת. לא צריך לחכות לטיול גדול כדי ליצור קשר, הוא נבנה דווקא ברגעים הקטנים והיומיומיים.
לשמור על הזוגיות ועל עצמכם
במרוץ בין העבודה לילדים, הזוגיות והזמן האישי הם הראשונים להיפגע. זוגות רבים מגלים אחרי כמה שנים שהם מתפקדים כמו צוות לוגיסטי יעיל, אבל כמעט לא מדברים זה עם זה על דברים שאינם מטלות. ערב קבוע לבד, גם אם הוא בבית אחרי שהילדים נרדמים, עוזר לשמור על החיבור.
גם האב עצמו צריך זמן להטען. פעילות גופנית, מפגש עם חברים או תחביב אישי אינם מותרות, הם תנאי לכך שתוכלו להיות סבלניים ונוכחים. אבות שחשים שחיקה מתמשכת, עצבנות או חוסר שינה כרוני צריכים לקחת את זה ברצינות, ולשקול שיחה עם איש מקצוע אם התחושה לא חולפת.
לשנות גם את מקום העבודה
אבות שנמצאים בעמדות ניהול יכולים להשפיע הרבה מעבר למשפחה שלהם. מנהל שיוצא בגלוי לאסוף את הילדים, שלא קובע ישיבות בשש בערב ושמכבד את זמני המשפחה של העובדים, משדר מסר ברור לכל הצוות. שינוי תרבותי מתחיל בדוגמה אישית.
גם עובדים שאינם מנהלים יכולים לתרום, למשל באמצעות הצעה של כללים צוותיים לגבי זמינות אחרי שעות העבודה, או באמצעות שיתוף בפתרונות שעבדו להם. ככל שיותר אבות ידברו על הנושא בגלוי, כך יהיה קל יותר לכולם.
האבהות המעורבת אינה מטרה שמגיעים אליה פעם אחת, אלא תהליך מתמשך של התאמות, ויתורים ובחירות. יהיו שבועות שבהם העבודה תנצח, ויהיו שבועות שבהם המשפחה תקבל את רוב הזמן. מה שחשוב הוא הכיוון הכללי, והידיעה שהילדים יזכרו בעיקר את מי שהיה שם בשבילם ברגעים הקטנים.
