חברים של פעם: למה גברים מאבדים חברויות בבגרות ואיך מחזירים אותן

בגיל 20 החברים היו בכל מקום: בצבא, בטיול הגדול אחרי השחרור, בדירה השכורה באוניברסיטה. אף אחד לא היה צריך לתאם מפגש, פשוט היו ביחד. עשרים שנה אחר כך, גברים רבים מגלים שהם כמעט לא רואים את החברים הקרובים ביותר שלהם. קבוצת הווטסאפ של החבר׳ה עדיין פעילה, אבל המפגשים מצטמצמים לחתונה, לברית או לאזכרה. התופעה הזו אינה ייחודית לישראל, ובעולם מדברים עליה יותר ויותר בתור משבר החברות הגברית. הבנה של הסיבות היא הצעד הראשון לשינוי.

איך זה קורה

החברויות של ילדות ושל גיל צעיר נבנות כמעט מעצמן, דרך מסגרות משותפות: בית ספר, תנועת נוער, צבא, לימודים. בבגרות המסגרות האלה נעלמות. כל אחד עובר לעיר אחרת, מתחיל קריירה, נכנס לזוגיות ומקים משפחה. הזמן הפנוי מצטמצם, וכשהוא קיים הוא מוקדש לבת הזוג, לילדים או למנוחה.

אצל גברים מתווספת לכך העובדה שחברויות רבות בנויות סביב פעילות משותפת ולא סביב שיחה. גברים נפגשים כדי לשחק כדורגל, לצפות במשחק או לצאת לטיול, ופחות כדי לשבת ולדבר. כשהפעילות נעלמת, למשל כי הברך כבר לא מאפשרת כדורגל או כי אין זמן לטיולים, נעלם גם ההקשר שבו החברות התקיימה.

הנורמות שמקשות

גברים רבים גדלו על מסר שגבר חזק לא צריך אף אחד, ושלשתף רגשות זה סימן של חולשה. המסר הזה משפיע גם על חברויות. שיחה עם חבר עוסקת לעיתים קרובות בעבודה, בפוליטיקה או בספורט, ופחות במה שבאמת עובר עליהם: לחץ כלכלי, קשיים בזוגיות, דאגה להורים מזדקנים או תחושת ריקנות.

בישראל יש לנו גם יתרון מסוים. השירות הצבאי ושירות המילואים יוצרים קשרים עמוקים, וגברים רבים מספרים שהחברים מהיחידה הם הקרובים להם ביותר. אבל גם החברויות האלה נשחקות כשאין מפגש קבוע, ולפעמים הן מתעוררות רק בעת משבר. מה שחסר הוא הקשר היומיומי, הרגיל, זה שמאפשר לדבר על דברים קטנים לפני שהם הופכים לגדולים.

המחיר של הבדידות

בדידות אינה רק תחושה לא נעימה. מחקרים רבים בעולם קושרים בין בדידות ובידוד חברתי לבין סיכון מוגבר לדיכאון, לחרדה ולבעיות בריאות גופניות, ואף לתוחלת חיים קצרה יותר. אצל גברים הבדידות מתבטאת לא פעם בהסתגרות, בעבודה מופרזת, בשתייה מוגברת או בתלות כמעט מוחלטת בבת הזוג כמקור יחיד לתמיכה רגשית.

התלות הזו מעמיסה גם על הזוגיות. בת זוג אינה יכולה למלא את כל הצרכים החברתיים והרגשיים, וכשקורה משבר, כמו פרידה, אובדן עבודה או מחלה, גבר בלי רשת חברתית מוצא את עצמו לבד. מי שמרגיש בדידות מתמשכת, ובמיוחד אם היא מלווה בעצב, בחוסר תקווה או בקשיי שינה, צריך לדעת שפנייה לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש היא צעד נכון וחשוב.

איך מחזירים את החברים

הדבר הראשון הוא לקבל שחברות בבגרות דורשת יוזמה. בגיל 20 החברויות קרו, בגיל 40 צריך לבנות אותן. מישהו צריך לשלוח את ההודעה, לקבוע את התאריך ולהזמין את השולחן. גברים רבים מחכים שמישהו אחר ייזום, ובפועל אף אחד לא יוזם. מי שלוקח על עצמו את התפקיד הזה מגלה בדרך כלל שהחברים שמחים מאוד שמישהו עשה את הצעד.

הדבר השני הוא קביעות. מפגש חד פעמי נחמד, אבל קשר נבנה מהרגל. ערב קבוע פעם בחודש, ריצה משותפת בשישי בבוקר או משחק פוקר פעם בשבועיים יוצרים מסגרת שלא דורשת תיאום מחדש בכל פעם. כשהמפגש הוא חלק מהלו״ז, הסיכוי שהוא יתקיים גדל מאוד.

• לקחת יוזמה ולא לחכות להזמנה
• לקבוע מפגש חוזר בתאריך קבוע
• לשלב פעילות משותפת עם זמן לשיחה
• לשלוח הודעה אישית, לא רק בקבוצה
• להתקשר מדי פעם במקום לכתוב

חברים חדשים בגיל מבוגר

לפעמים החברים הוותיקים רחוקים מדי, גיאוגרפית או רגשית, וצריך להכיר אנשים חדשים. זה נשמע מאיים, אבל יש דרכים טבעיות לעשות זאת. קבוצות ריצה ורכיבה, מועדוני שחמט, הרכבים מוזיקליים, קבוצות לימוד, התנדבות קהילתית או פעילות בבית הכנסת או במתנ״ס השכונתי מאפשרים להיפגש שוב ושוב עם אותם אנשים, וזה הבסיס לכל חברות.

גם ההורות יכולה להיות פתח. אבות שנפגשים בגינה, בחוגים או באירועי בית הספר מגלים לא פעם שיש להם הרבה במשותף. מספיק להציע קפה אחרי ההסעה או משחק כדורסל בשבת כדי שהיכרות שטחית תהפוך לקשר אמיתי. זה דורש קצת אומץ, אבל לרוב התגובה חיובית.

להעמיק את השיחה

חברות משמעותית אינה רק מפגשים, אלא גם היכולת לשתף. אין צורך להפוך כל ערב לשיחה רגשית, אבל שאלה פשוטה כמו ״איך אתה באמת?״ ונכונות להקשיב לתשובה פותחות דלת. גברים רבים מספרים שכשאחד מהם שיתף לראשונה בקושי אמיתי, האחרים הגיבו בהקלה ושיתפו גם הם.

הדוגמה האישית חשובה כאן. מי שמוכן לדבר על הקשיים שלו, בלי דרמה ובלי בושה, מאפשר לחברים שלו לעשות אותו דבר. עם הזמן נוצר מרחב בטוח, ומהקבוצה שנפגשה כדי לצפות בכדורגל צומחת רשת תמיכה של ממש.

כדאי גם לזכור שחברות אינה חייבת להיות שוויונית בכל רגע. יהיו תקופות שבהן חבר אחד עסוק בתינוק חדש, אחר במעבר דירה ושלישי במשבר בעבודה. מה שמחזיק את הקשר הוא הנכונות להמשיך לפנות גם כשהצד השני פחות זמין, ולהבין שהזמנים ישתנו. חברות ותיקה יודעת לחכות, אבל היא לא שורדת שתיקה של שנים.

החברויות שלנו הן אחד המשאבים החשובים ביותר לבריאות ולאושר, ובכל זאת הן הראשונות שאנחנו מזניחים כשהחיים נעשים עמוסים. הבשורה הטובה היא שאפשר לשקם אותן. הודעה אחת, מפגש אחד והרגל אחד קטן יכולים להחזיר לחיים את החברים של פעם, ולבנות לצידם חברויות חדשות שילוו אותנו שנים רבות.