אילוף גורים בבית: חמש פקודות בסיס ואיך מלמדים אותן בשיטות חיוביות

גור כלבים שמגיע הביתה מביא איתו המון שמחה, ובדרך כלל גם לא מעט בלגן: נעליים לעוסות, שלוליות על השטיח ונשיכות משחק באצבעות. השבועות והחודשים הראשונים הם הזמן הטוב ביותר להתחיל ללמד את הגור איך מתנהגים בבית. גורים לומדים מהר מאוד, וכל מה שמלמדים אותם עכשיו יחסוך שנים של תסכול. הנה המדריך לפקודות הבסיס ולשיטה שעובדת.

שיטת החיזוק החיובי

הגישה המקובלת היום בקרב מאלפים מקצועיים רבים מבוססת על חיזוק חיובי: מתגמלים את הגור כשהוא עושה את מה שרצינו, וכך הוא לומד שכדאי לו לחזור על ההתנהגות. התגמול יכול להיות חטיף קטן, מילת שבח בטון שמח או כמה שניות של משחק עם הצעצוע האהוב.

עונשים פיזיים, צעקות ומשיכות חזקות ברצועה לא רק פוגעים בקשר עם הגור, אלא עלולים לייצר פחד ואפילו תוקפנות בהמשך. גור שמפחד מהבעלים לומד בעיקר להסתיר את מה שהוא עושה. גור שנהנה מהאימון, לעומת זאת, מחכה לו ומשתף פעולה בשמחה.

לפני שמתחילים: כמה כללים

כדי שהאימון יצליח, כדאי להקפיד על כמה עקרונות בסיסיים:

• אימונים קצרים של חמש עד עשר דקות, כמה פעמים ביום, ולא שעה ברצף
• להתחיל במקום שקט בבית, בלי הסחות דעת
• להשתמש בחטיפים קטנים מאוד, כדי שהגור לא יתמלא מהר
• כל בני הבית משתמשים באותן מילים בדיוק לכל פקודה
• תמיד לסיים בהצלחה, גם אם זה אומר לחזור לתרגיל קל

העקביות בין בני המשפחה חשובה במיוחד. אם אחד אומר ״שב״ ואחר אומר ״לשבת״ ושלישי מתיר לגור לקפוץ על הספה כשאחרים אוסרים, הגור פשוט מתבלבל.

פקודה ראשונה: שב

זו בדרך כלל הפקודה הקלה ביותר ללמד. מחזיקים חטיף ליד האף של הגור ומרימים אותו לאט מעל הראש שלו לכיוון הגב. כשהראש עולה למעלה, הישבן יורד באופן טבעי לרצפה. ברגע שהוא נוגע, אומרים ״שב״ בטון רגוע, משבחים ונותנים את החטיף.

אחרי כמה חזרות, מתחילים לומר את המילה לפני התנועה. בהדרגה מקטינים את תנועת היד עד שהמילה לבדה מספיקה. ״שב״ הופכת עם הזמן לכלי שימושי מאוד: לפני שמניחים את קערת האוכל, לפני שפותחים את הדלת ולפני שחוצים כביש.

פקודה שנייה: בוא

הקריאה היא אולי הפקודה החשובה ביותר, כי היא יכולה להציל את חיי הכלב. מתחילים בבית, במרחק קטן. קוראים לגור בשמו ואחריו ״בוא״ בקול שמח, מתכופפים ופותחים ידיים. כשהוא מגיע, חוגגים: שבח גדול, חטיף טעים במיוחד ומשחק.

הכלל הזהב: לעולם לא קוראים לגור כדי להעניש אותו או כדי לעשות משהו שהוא לא אוהב, כמו מקלחת או גזיזת ציפורניים. אם הקריאה תהפוך לסימן לדבר לא נעים, הוא יפסיק להגיע. בשלבים מתקדמים מתרגלים בגינה סגורה, ורק אחרי שהפקודה אמינה מאוד אפשר לשקול תרגול במקומות פתוחים, ובכל מקרה רק במקומות שבהם החוק מתיר שחרור מהרצועה.

פקודה שלישית: ארצה

מתחילים מישיבה. מחזיקים חטיף ליד האף ומורידים אותו לאט אל הרצפה, בין כפות הרגליים הקדמיות, ואז מושכים מעט קדימה. הגור יעקוב אחרי החטיף ויישכב. ברגע שהבטן נוגעת ברצפה, אומרים ״ארצה״, משבחים ונותנים חטיף.

חלק מהגורים מתקשים בתרגיל הזה ומנסים לקום. במקרה כזה, אפשר לתגמל בהתחלה גם על חצי תנועה ולהתקדם בהדרגה. הפקודה הזאת שימושית במיוחד כשרוצים שהכלב יירגע, למשל בבית קפה או כשמגיעים אורחים.

פקודה רביעית: הישאר

אחרי שהגור יודע לשבת או לשכב, אפשר ללמד אותו להישאר במקום. מבקשים ״שב״, מרימים כף יד פתוחה מולו, אומרים ״הישאר״ ומחכים שנייה אחת בלבד לפני שמתגמלים. בהדרגה מאריכים את הזמן, ורק אחר כך מוסיפים מרחק: צעד אחד אחורה, חזרה ותגמול.

הסוד הוא להתקדם לאט מאוד. אם הגור קם, פשוט חוזרים לשלב הקודם בלי כעס. חשוב גם ללמד מילת שחרור, כמו ״חופשי״, שמסמנת שהתרגיל נגמר ומותר לזוז. בלי מילת שחרור, הגור מחליט לבד מתי לסיים.

פקודה חמישית: עזוב

גורים מכניסים לפה כל דבר שהם מוצאים, וחלק מהדברים מסוכנים. כדי ללמד ״עזוב״, מחזיקים חטיף ביד סגורה. הגור ינסה להגיע אליו, ללקק ולדחוף. ברגע שהוא מתרחק לרגע, אומרים ״עזוב״ ונותנים לו חטיף אחר מהיד השנייה. הוא לומד שוויתור מביא משהו טוב יותר.

בהמשך מתרגלים עם חטיף על הרצפה ועם צעצועים. הפקודה הזאת שימושית מאוד בטיולים ברחוב, שבהם יש לא פעם שאריות אוכל, עצמות ודברים שאסור לכלב לבלוע.

חיברות ועזרה מקצועית

מעבר לפקודות, אחד הדברים החשובים ביותר בחודשים הראשונים הוא חיברות: חשיפה הדרגתית וחיובית לאנשים, לכלבים, לרעשים, לרכבים ולסביבות שונות. גור שפוגש עולם מגוון בגיל צעיר יגדל לכלב בטוח ורגוע יותר. כדאי להתייעץ עם הווטרינר לגבי העיתוי, כי החשיפה לכלבים זרים תלויה בהשלמת החיסונים.

אם יש קושי מיוחד, למשל נשיכות חזקות, פחד קיצוני או קושי בלמידת צרכים מחוץ לבית, כדאי לפנות למאלף מוסמך שעובד בשיטות חיוביות. כמה מפגשים עם איש מקצוע יכולים לחסוך הרבה טעויות, וגם קבוצות אילוף לגורים הן דרך מצוינת ללמוד ולחברת בו זמנית.

לסיכום, אילוף בסיסי הוא לא מותרות אלא בסיס לחיים משותפים טובים. אימונים קצרים, חיזוק חיובי, עקביות של כל בני הבית וסבלנות רבה יהפכו את הגור השובב לכלב שנעים לחיות איתו, וגם יחזקו את הקשר ביניכם.