תוצאת תמונה עבור שנה טובה ומתוקה


 

שלום איש יקר
 
ראשית נאחל לך ויקירך ,

שנה טובה וגמר חתימה טובה .

 
אנא הודיע באתר כי האזכרה לעודד נסים חברנו

היקר ,תיערך ביום שישי ה 6 לאוקטובר ב 15:00

בחלקת הקבר בקריית שאול, מוקירי זכרו

מוזמנים תודה איציק בניטה




שנה טובה
 

יוסי שלום.

מודים לך על ההתמדה והפקת "שקדניק" מידי שבוע תוך

שמירה על גחלת היחידה ,ואופיה שנה טובה, וכל הכבוד
 
  יהודה וידן


מברך הרב צבר ארם


השנה העברית ה' תשע"ח הינה נוטריקון  = עברנו חיים



הגונים, תודה שקד. אוספים זכרונות וממששים כחפץ אמנות. מנידים ראש על מות חבר. צביטה בלב על מותו, צביטה בלב על גילנו. אבל גיל הוא גם לשון דיצה ושמחה. וכמו שהכרח לתרגל פירוק והרכבת נשק בכדי להגיע למיומנות, גם בנדון שמחת הלב צריך תירגול. לא שמחת הוללות פרועה, אלא שמחה פנימית מעשירת חוויות, תבלין לספוק מעשיה מבורכת. מה העניקה שקד חוץ מזכרונות להתרפק עליהם וקמצוץ גאוה על השתייכות? אולי גם הדרכה שטובה להמשך הדרך:, ואולי גם זכרון שמיטשטש והולך  יש בו טעם: כ'דרך טישטוש' הוא מבליט את החדש והשונה. שנה טובה שתהא לנו, חברים, עם טעמים של פעם וגם ניחוחות חדשים. שנחליף כח ונירוה נחת, ונרוה נחת לזולתנו



 

משתתפים באבלו הכבד של חברנו 

ישקה במות שולי רעיתו ז"ל שלא תדע

צער. מגולשי "שקדניק".ההלויה

התקימה ביום שלישי 19.9.17יושבים שבעה  

 .
הפרחים 11 רמת השרון (נוה גן) 3

דירה 24 קומה 5 .


 


נובמבר 71
ושוב, נפגשנו אחרי 4 שנים.

כאשר ביומולדת 60 לפני ארבע שנים ראינו את דודו שוסיוב בפעם האחרונה, ואתמול הוא חסר לנו מאד.
אבל החיים חזקים מהכל, והתכנסנו שוב אצל גיל (הגדול מהכל) שנתן את ביתו לכינוס, והתקבצנו למפגש כייפי. וכבר חושבים על המפגש הבא.
הגיעו מי שיכלו, ומי שלא בא - הפסיד.
הפ"פית הנצחית שפרשה לגימלאות זה עתה.
שרהל'ה אקרמן (ריבק)



 

יוסי שלום אנא קרא בעיון התכתבויות אלו .
 
במידה ואתה מסכים לתפיסה החדשה כאן, האם תוכל להעביר אותה לאמציה חן (פאצ'י) או לגורמים אחרים שיכולים לקדם זאת במערכת הביטחון ?
 
בתודה מראש
 
מוטי שור (נובמבר 1971 – 424 )



שלום לכולם בהמשך לדיון מעניין שהתפתח אתמול באחד השולחנות, אני רוצה לשתף את כולם ברעיון של "קומנדו יום הדין " - שינוי הקונספציה השגויה והמקובעת של מערכת הביטחון וצה"ל .
 
השאלה למה צהל לא מפעיל יחידות קומנדו בזמן מלחמה במשימות שוברות שוויון ומכריעות את המלחמה נשאלת כבר ממלחמת יום כיפור ועד היום , ללא תשובה מתאימה.
 
היחידות של צה"ל כיום עצמם טובות מאוד אבל הראשים של צה"ל ומערכת הביטחון  נתונים בסטגנציה וקיבעון מחשבתי.
 
אנא קראו החומר בעיון, ששלחתי בזמנו לבני גנץ, טל רוסו ולשי אביטל (בין 2006 ל-2012 ), כי המכתבים אינם זהים והאחרון מ-2012 הוא המקיף ביותר.
 
רצ"ב שלוש מכתבים ששלחתי בתקופות שונות בנושא שינוי הקונספציה השגויה הקיימת כבר עשרות שנים בנושא הפעלת יחידות קומנדו(למעשה – אי הפעלה) בזמן מלחמה במטלות שהן "שוברות שוויון" (ולא , כמו ב"צוק איתן " , לשלוח את שייטת 13 לפגוע במשגרי רקטות ולהחזיר אותם ברגע שהתגלו ע"י מחבל...) .
 
תמצית התפיסה המוצגת במכתבים אלו –
הקונספציה הקיימת, השגויה לטעמי, והמקובעת בצה"ל מאז אחרי יחידה 101יחידות עילית מופעלות ב"מבצעי שושו" בלבד
יחידות עילית מופעלות רק במשימות  שיש סיכוי של קרוב ל 100% שהמשימה תצליח והלוחמים לא יפגעו ולא יילקחו בשבי (מאחר ויש להם ידע רב שאסור שיפול בידי האויב)
 
ואכן , "במבחן התוצאה", מאז יחידה 101 ,מעולם לא הופעלה יחידת עילית במשימה ששינתה גורל מלחמה כוללת או תמונת מצב גלובאלית.
הכישלון  של פעולת בעל בק במלחמת הלבנון השנייה של מטכ"ל ושלדג (שלחו את שתי היחידות המעולות האלו למשימה עם סיכוי חזרה גדול אבל עם אפס חשיבות במלחמה כולה ) זועק לשמיים ומהווה דוגמא מוחשית לכישלון/העדר תוצאות  המתמשך של הקונספציה המקובעת השגויה הזו.
 
הרעיון של "קומנדו יום הדין" הוא שינוי קונספציה ויציאה מהקיבעון הנוראי הזה של הדרג הצבאי / מדיני והקמת יחידה אשר-
לוחמיה מיומנים כהלכה למטלות קומנדו
יחידת מתנדבים אשר חתמה מראש על יציאה למטלות עם סיכון גבוה למטרות "יום הדין"
ללוחמים אלו לא יהיה ידע סודי אשר קיים היום ליחידות העילית המובחרות מאחר וקיים חשש סביר כי חלק מהם יהרגו ו/או יפלו בשבי
מטלות "יום הדין" יוכנו מראש בזמן שלום
היחידה הזו תופעל  לא רק במשימות של הצלחה של 99% במשימה הספציפית אלא בעיקר במשימות   אשר גם הצלחה חלקית במשימה וחלק מהלוחמים לא יישארו בחיים אבל  תהווה הצלה לאומית בהסתכלות הגלובאלית
 
וכמו שכתבתי בסיפא של המכתב לטל רוסו מ-2010-
"החיים אינם סיירת מטכ"ל..."
 
 
אם זה היה קם ,אזי כבר ביום הראשון של המבצע "צוק איתן"  ניתן היה להפעיל קומנדו זה לחיסול ראשי  החמאס בשיפא
כנ"ל- לגבי "הסיבוב הבא" (הלוואי שלא יגיע) בלבנון לגבי מפקדות חיזבאללה או להתקפה על הכורים הגרעיניים באיראן.
 
 
במידה ולמישהו מכם יש קשרים במערכת הביטחון והוא מסכים לתפיסה המוצגת כאן, אשמח אם יקדם תפיסה חדשה זאת .
 
להתראות
 
מוטי שור



אופנים בשבת.


שנה טובה מאושרת ובריאה לכם ולמשפחתכם .בשבת הבאה עלינו לטובה (בהמשך לראש השנה.) נצא לעמק המעיינות
(עמק בית שאן) לרכוב ולרחוץ במעיינות .המסלול בדרגת קושי קל.



 הקלק
 
 


 




שנה טובה

מאחלים שנה טובה בריאות ונחת מכולם ולכולם!
טיול 50 שנה לגיוס שייט באדריאטי!
מימין למעלה עמיקם שרון,יוסי נאור,אריק רמות,נדב ממלוק ,אסתי הולצר.
רן גיטליס, דינה גיטליס,עליזה נאור, נעמי גורודיסקי,ברברה ממלוק,נטע כהן,


ולך יוסי המשך בכל פעולתיך המבורכות 

אשר מחברים את כולנו 
    שנה טובה 




משה ספקטור




"נעמי שיפטן (אלמנתו של מיכאל שיפטן ז"ל) ובני המשפחה, ממשיכים את מנהגו של מיכאל ומאחלים לכל אנשי שקד ובני משפחותיהם:שנה טובה, שנת שלום, שגשוג, בריאות, אושר והגשמת חלומות.
בברכת גמר חתימה טובה לכולם"




 
ראיון שנערך עם (תת אלוף במיל) משה ספקטור מפקדה התשיעי
            של סיירת שקד החל מאוגוסט 1973 עד סוף נובמבר 1974
(זכויות שמורות לשקדניק).

סיירת שקד פעלה במשך 23 שנים. מ-1955 ועד ל-1978. היא פעלה באחריות ישירה של פיקוד דרום. היו לה 12 מפקדים. ארבעה במשך שש השנים הראשונות לקיומה: צביקה עופר, שהיה המפקד הראשון עוד כששם היחידה לא היה שקד אלא 424. 
המפקדים הבאים היו דוד בן חור, שאול יעיש ודב קלעי.
מ-1961 החלה תקופה של 12 שנים, שהיחידה השתתפה בשלוש מלחמות: ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. זו התקופה שמזוהה יותר מכל עם פעילות היחידה במרחבי הדרום: בטחון שוטף (בט"ש): סיורים ומארבים באזור רצועת עזה, מצרים ובערבה, ומעת לעת פשיטות בירדן ומאז 1967 בסיני, ובמצרים. 
זהו גם העידן של המפקדים הידועים ששמם נישא בפי לוחמי היחידה וגם מחוץ לה:
סא"ל במי"ל עמוס ירקוני, ( שש שנים) תת אלוף במי"ל פואד, (בנימין בן אליעזר שלוש שנים), אל"מ במי"ל דני וולף (רהב שנתיים וארבעה חודשים ), תת אלוף במי"ל פאצי (אמציה חן –שנה וארבעה חודשים ), תת אלוף במי"ל משה ספקטור ( שנה וארבעה חודשים ), אל"מ במי"ל משה כפרי מ – 1974 עד 1975 תת אלוף במי"ל אריה רמות      ( שיפמן ) מ – 1975 עד 1976 תת אלוף במי"ל זאב דרורי מ 1976 עד 1978 שנה בה הפסיקה היחידה לפעול כיחידה. 
משה ספקטור בשיחה עמי מספר כיצד מנע את סגירת היחידה, ב-1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים.  "הודיעו לי שהוחלט לפרק את היחידה", כמו שפרקו את הסיירות הפיקודיות "חרוב ואגוז" הוא אומר "התרגזתי מאוד והתקשרתי ללשכת הרמטכ"ל למוטה גור. אמרתי לו: הולכים לסגור את שקד. מוטה אמר לי: אני לא יודע על זה שום דבר. מה פתאום. זה לא יקרה. אני עוצר מיד".
בעקבות מאבקו של ספקטור, נדחה פרוק היחידה בארבע שנים.
לימים כשהוקמה מחדש חטיבת גבעתי המיתולוגית של מלחמת השחרור, בפיקודו של שמעון אבידן,  היא בקשה לשמור על המורשת והנציחה את שקד בכך שקראה לאחד הגדודים על שם היחידה – גדוד שקיים עד היום.
ספקטור נולד ב-1942, ליד קייב אז בברית המועצות כיום אוקראינה. הוריו נמלטו מפולין לברית המועצות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכך שרדה המשפחה את השואה. הם עלו לישראל בספינה במרץ 1949 לאחר מלחמת השחרור והתגוררו בלוד. הוא למד שם בבית ספר יסודי ואחר כך באורט מקצועי-תעופתי. באוגוסט 1960 הוא התגייס לצה"ל.
"התנדבתי לצנחנים" הוא אומר, "חליתי בשבוע הראשון בבקו"מ, אך בסוף מחוסר ברירה נשלחתי לגולני בעידן שזו הייתה די בעיה לשרת בחטיבה. ספקטור אומר שאינו מצטער על אף רגע שעשה בגולני. הוא היה שם חייל רובאי ומ"כ בגדוד 13 ואחר כך מ"מ, סמ"פ ומ"פ. אחר כך עבר להדריך כמ"פ בקורס מכ"ים בג'וערה. אחרי מלחמת ששת הימים חזר לגולני ופיקד על הסיירת, שפעלה אז בעיקר במשימות בטחון שוטף וחדירות בגבול לבנון וסוריה. כולל חדירות לירדן.
אחר כך קודם להיות סמג"ד בית הספר למכי"ם שעבר לצפון השומרון בגדה המערבית, הלך לפו"מ ובשובו עבר לחטיבת המבצעים במטכ"ל, היה שותף להקמת מדור מיוחד למבצעים משולבים ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם סיירת מטכ"ל חיל האוויר ומק'חצר.
כיצד הגעת לשקד?
"גורודיש היה ראש מה"ד והוא הכיר אותי מתפקידי ההדרכה שלי בקורס קצינים כשהתמנה למפקד פקוד דרום הוא מינה אותי באוגוסט 73 לפקד על 424. זה היה לאחר שפאצי הלך לפו"מ. ושיפמן שהיה סגן מפקד היחידה עשה לי חפיפה. אחר כך מיניתי את יובל דביר ("פרד") ז"ל לסגני. זה היה לפני מלחמת יום הכיפורים".
מה עשיתם עד המלחמה?
"רצתי בין הפלוגות שהיו פזורות. פלוגה א' היתה בבלוזה ועשתה בט"ש – מארבים וסיורים. פלוגות ד' וה' התארגנו במשמר הנגב, הפלוגה הצעירה הייתה באמון לוחם בערד. בתקופה זו עשיתי מאמצים להכיר את המפקדים והחיילים של היחידה.
ארבעה ימים לפני המלחמה הפיקוד הוריד אותי לטסה עם היחידה ושם ציידו אותנו בזחל"מים במקום הנונוני"ם. כמובן שאף אחד לא ידע שהולכת להיות מלחמה."
 
היכן תפסה אותך המלחמה?
"כשפרצה המלחמה הייתי בטסה וקבלתי את פקודת שובך יונים. רצתי עם פלוגה ה'  כדי לתגבר את אזור ראס סודר. בדרך נתקלנו בקומנדו המצרי שהושמד בידי מטוסי חיל האוויר. מאותו רגע הפכנו לכוח הנייד של הגזרה. בהמשך נחתו ממסוקים עוד כוחות קומנדו מצרי שתפסו רכסים שולטים וניסו לחסום את הציר המרכזי של צה"ל.
בגזרת אבו רודס נכנסנו לפעולה עם הזחל"מים שלנו והשמדנו את רוב הכוח המצרי. נהלנו קרב רגלי כמו בספרים של תנועה ואש ברכסים פתוחים וחיפוי צמוד"
ובהמשך?
"דרשתי לחבור לכוח העיקרי בטסה, אני והחפ"ק חזרנו לטסה וב-13 לאוק' פגשתי את פאצי והצטרפתי לכוח הקטן שלו. שלומי גרונר היה הנהג ואני הייתי חפ"ש. היינו נגמ"ש ושני ג'יפים נתקלנו שוב ושוב בקומנדו המצרי בין טסה לתעלה. בשלב מסוים הנגמ"ש חטף אר.פי.ג'י. קצין הנגמשים סגן שאול אפריק ז"ל וסגן איתן ניר ז"ל נהרגו, ועוד שניים, נפצעו אחד מהם כצ'לה (יעקב כץ), לאחר הקרבות האלה חזרתי לכוח העיקרי של שקד בטסה"
לשם מה?
"התארגנו עם פלוגות ג' וד' להמשך הלחימה לקראת הצליחה, היינו תחת פיקוד חטיבה 14 של אלוף משנה אמנון רשף. בליל הצליחה 15 – 16 לאוק' נענו אחרי ובין גדודי הטנקים של החטיבה, בשלב מסוים התפצלנו, אני הובלתי כוח בציר בוצי מאוד לכיוון מוצב מצמד ויובל הסמג"ד הוביל כוח בציר המקביל. המשימה הייתה לכבוש את המוצב מידי המצרים. לא היה לנו מודיעין וכל הזמן התעופפו פצצות תאורה שחשפו אותנו והתחלנו לחטוף ארטילריה וטילי נ"ט. הזחל"ם המוביל אחרי מח' הטנקים היה בפיקודו של אלי שגיא מ"פ ד' הזחל"מ התפוצץ ונהרגו 8 לוחמי הסיירת כולל אלי שגיא, במקביל לכך נפגע גם הטור של יובל הסמג"ד בצומת טרטור לקסיקון והיו להם מספר פצועים ביניהם מ"פ ג' ארם צבר ומספר הרוגים.
כוח צנחנים בפיקוד המח"ט דני מט עבר אותנו והם צלחו על גבי סירות גומי ראשונים את התעלה לצד המצרי ותפסו ראש גשר. "המשימה שלנו עכשיו הייתה לאבטח ציר חיוני לטנקים שמאחור ולהרחיב את שטח הצליחה ". 
ב – 19 לאוק' חצתה חטיבה 14 את התעלה כשסיירת שקד בפיקודו של ספקטור בתוכה,  עכשיו המטרה לטהר את המוצבים המצריים, שהצנחנים לא הצליחו להשתלט עליהם בעיקר לאורך החיץ ומתחם "אורחה" ( סרפאום ), המשימה הוטלה על שקד, כאשר לפנינו נע כוח "דב לבן" (אז יחידה סודית של כלי רכב  אמפיביים שנפלו שלל בידי צה"ל והושמשו), "דב לבן" שהוביל ראשון את הכוח נפגע קשות במשימתו וחטף אש כבדה שגרמה לו נפגעים רבים, ( 16 הרוגים ) אנו נענו מיד אחריו, כשהגענו לאזור המתחם העיקרי והשולט נענו רגלית אחרי ירידה מהזחלמי"ם תוך חיפוי צמוד של הטנקים וטיהרנו את התעלות , בלחימה זו תוך כדי ההסתערות נהרג הקשר בני גולן. היעד היה גבוה ושולט ועדכנתי את המח"ט על פגיעות קשות לדב לבן, שלחתי כוח מהיחידה לעזור לדב לבן.
"שנים לאחר מכן שמעתי ממפקד הכוח שלהם שהפעולה שלנו הצילה את היחידה", נזכר ספקטור "לקראת ערב כבשנו את המוצב, שהיה מלא בגופות של חיילים מצריים. התארגנו ללילה, למחרת נענו בתוך הסבך לפני הטנקים עד הרמפות ששלטו על התעלה ממערב. ואז ראינו מולנו את הכוח העצום של הארמיה השנייה".
בכך הסתיימה לחימת שקד במלחמה. היחידה רוכזה בבסיס פאיד ושמשה כוח עתודה פיקודי. זמן מה לאחר מכן היא הוטסה במסוקים לג'בל עתקה. "נחתנו בהפתעה ונתקלנו בכמה מצרים מסכנים. זה היה כמעט כמו תרגיל גדודי מוטס. היינו כשבוע בג'בל ואז העבירו אותנו לחווה הסינית ונערכנו מול הארמיה השנייה. הפסקת האש היתה אמנם בתוקף אך היו חדירות של קציני מודיעין ותצפיות ולכן הכנו שפניות ומכשולים והתארגנו כמו שצריך".
בינתיים הפסקת האש הורחבה להסכם בקילומטר ה-101 והשגרה והשקט חזרו לסיני. "עברנו חצי שנה של שגרה שכללו גם אירועי ספורט ואמונים בהפעלת עורבים (טילי נ"ט מדגם טאו. בפקוד חשבו להכניס ליחידה פלוגת עורבים אך בסוף הרעיון נפל".
לאחר כחצי שנה חזרה היחידה לבסיס במשמר הנגב ואז שמע ספקטור את הבשורה על הכוונה לסגור את 424, שהוא הצליח למנוע.
בדצמבר 1974 נקרא ספקטור על ידי קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי דן שומרון לרכז את  נושא הפקת הלקחים מהמלחמה. מאוחר יותר הוא מונה למפקד מרכז החי"ר. "מפקד המתקן כולו היה תת אלוף יואל גורודיש, קצין שריון והאח של. אני זוכר שהוא כל הזמן היה אומר לי באמונים המשולבים של שריון וחי"ר :ספקטור אל תברח לי".
משה ספקטור המשיך מצאלים לעוד כמה תפקידים ובהם מח"ט גבעתי שהייתה אז חטיבת מילואים ובהמשך בשנת 80 קיבל פקוד על חט' ביה"ס למכ"ים בכרמיאל, איתה גם השתתף במלחמת לבנון הראשונה.
בשנת 82 קיבל פיקוד על אוגדה 720 של פקוד מרכז וסיים את שירותו הצבאי בסוף 1986 כראש מטה פקוד צפון תחת האלופים אורי אור ויוסי פלד.
לאחר פרישתו הוא מונה למנכ"ל עירית פתח תקווה, העיר שבה הוא מתגורר עד היום ולפני כמה שנים פרש לגמלאות גם מהעירייה.
משה ספקטור לסיום, מה היה יותר קשה ומאתגר להיות מפקד שקד או מ"פ בגולני?
"לסיירת שקד הגיעו חיילים עם מוטיבציה גבוהה ולכן היה קל יותר לפקד עליהם. לעומת זאת לפקד על פלוגה רובאית, על חיילים שחלק גדול מהם הוצבו בגולני שלא מרצונם באותה תקופה היה הרבה יותר מאתגר.  זכור לי כאשר סיימתי להיות מ"פ א' רובאית בגדוד 13, החיילים קנו לי מזרן אויר ואמרו לי, המפקד זה כדי שלא תישן על סירה קוצנית בתוך אוהל הסיירים.   המחווה הזה שלהם ריגש אותי מאוד".
 

להמשך הכתבה הקלק



בצער רב  מודעים על פטירתו ממחלה קשה ,של

חברנו היקר, מיכה קירשנר ז"ל. בן מחזור פברואר 66

ההלויה ביום ג 12.9.17 בבית הקברות

"מנוחת עולם"

בנתניה בשעה 17.30 מוקירי זכרו מוזמנים.


צלם עיתונות המגזין והאומנות מיכה קירשנר מת לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 70. קירשנר צילם דיוקנאות של אנשי מפתח בחברה הישראלית, וכן של פלסטינים נפגעי האינתיפאדה בשנות ה-80, עמד בראש המדרשה לאומנות בית ברל ובראש המחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה
 


 

יוסי שלום, 
 
נודה לעזרתך בהפצת ההודעה על האזכרה לנדב באמצעות

אתר סיירת שקד. להלן ההודעה :

 
במלאת שלוש שנים למותו של נדב נוימן, ממקימי סיירת שקד,

נתכנס לזכרו ביום ראשון,01.10.2017,  בשעה 17:00, בבית

העלמין בחדיד. לאחר מכן ניפגש בבית נחמיה משק 49.

 
תודה, 
 
משפחת נוימן
 
נייד גיל נוימן

0522515757

 
נייד שמחה נוימן

0502312058



 



שמות ,שמות
 

                       שלום יוסי                                              8.9.2017
קראתי את הסיפור המעניין על מקור השם שגיא, אני לא הכרתי את אלי אבל לפחות זה רענן אצלי זיכרונות ומאחר ורשמת שאתה מחפש שמות שמקורם בשרות הצבאי החלטתי להוסיף לך סיפור קצר  ומעניין.
אני רפי  רפי רוגל, מחזור מאי 65, שמי המקורי רפי רייטר, נולדתי בסילואן שבירושלים במקום המזוהה בשם עין רוגל או כפי שמופיע במקורות בשם עין איוב  (מיד אחרי הירידה לוואדי), אבי שהיה חבר קיבוץ עין השופט נשלח ע"י ההגנה לפקד על כוח משימה במרחב שם. גרנו בבית שומר הבאר שמתפקדת מימי אברהם אבינו עד היום. באחד הלילות כשאבי לא היה בבית עקב פעילות ההגנה  אמי  ילדה אותי ומאחר ולא רצתה מעורבות של המקומיים ובטח לא בלילה חיכתה לפטרול הבריטי שהסיע אותנו במשוריין להדסה בהר הצופים.
עד כאן ההצהרה החשובה, אני פלסטינאי, לא רק נושא תעודת לידה שכזו ובעל 5 ספרות בתעודת זהות.
ומכאן לשם רוגל, ערב מלחמת ששת הימים כשאנחנו מבזבזים זמננו בסיורים ובבטלה בהר שגיא, קיבלנו מפות קוד כשעליהם מתנוסס באותיות מודגשות, מבצע רוגל, מפות אלו שימשו אותנו אח"כ להגיע למתחם הכונתילה, קראו בסיפורי פצי את הסיפור על הפטרול האלים למתחם, (בסיפור בועז פיקלני ז"ל  היה הנהג אבל  למעשה אני הייתי זה שנהג ובועז היה מפעיל התולר מקפץ מאחור).
כבר באותו היום קיבלתי החלטה שאשנה את שמי מרייטר לרוגל, כשאני מקשר את מקום הולדתי עין רוגל למלחמת ששת הימים שבמפות הקוד, לפחות החלק הראשון עד מתחם נחל נקרא מבצע רוגל.
 
רפי רוגל

 
,
היוזמה שלכם ברוכה, כרגיל. 
בשולי הבקשה שלכם ולהבדיל אלף הבדלות מנושא הנצחת החברים לנשק, למיטב זכרוני, אלי פייג ז״ל, מ״פ מהמחזור שלי שנפל במלחמת יום הכיפורים, שינה את שמו לאלי שגיא על-שם הר שגיא שבנגב.
מבחינתנו, מחזור אוגוסט 70, הר שגיא היה ג׳בל משמעותי עליו טיפסנו כחלק ממסע סיום אימון לוחם מניצנה לאילת. 
רוב המסע, שהיה ׳חוויה׳ מכוננת, היה על דרך הפטרולים הישנה לאורך הגבול עם מצרים (אז, ׳דרך׳ עפר והיום כביש לתיפארת עם גדר לכל אורכו). המסע וההר היו ציון דרך משמעותי לכל מי שעבר את החוויה המתישה בחורף 1971, ונדמה לי שיש עוד חבר׳ה שהנציחו את המסע ו/או את הר שגיא בצורות שונות.
ביום השני למסע בן שלושה ימים על-פני כ-220 ק״מ, בסיום טיפוס מתיש למדי, עמדנו על הר שגיא, השלישי בגובהו בנגב (996מ׳), שהיה נישא מעל הסביבה וממנו נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה (שבלוו-הכי נעתקה לנו) לכיוון סיני, לכיוון הר הנגב ולמכתש רמון.
כיום, באותה נקודה ישנו מצפור ובסיס החטמ״ר. אם ניתן, מומלץ לנסוע לאילת בכביש זה שבו היה המסע המפרך שלנו.
 
ובענין זה, אולי יהיה מעניין לדעת אם יש עוד לוחמים מ׳שקד׳ שהנציחו שמות מקומות בארץ בעקבות חוויות מהשרות הצבאי. 
 
יום טוב 

בתמונה
  גק קרוקוס, ואלי שגיא עם החובש בניטה.


 גרשון שגיא אחיו של אלי ז"ל כותב. 
אנקדוטה לשם שגיא ואיך הוא קשור לשמנו הקודם (כאמור פייג) ובכן, אלי הגיע לאחת מהחופשות הביתה וכינס את האחים למשפ' פייג (ז"א אותי ואת אחינו הגדול יהודה) והציע שנחליף את השם. פייג שפרושו תאנה. פייג היה שם שלעגו לו עם תנועה של בוהן תחת האצבע וצמודה לאמה. (מתוך ויקפדיה: א פֿייג ( ביידיש תאנה) – אגודל מכוסה על ידי כל האצבעות, מסמל שלא תזכה לקבל ממני כלום.)בקיצור, לאחר שהסכמנו שלח אלי מכתב לאקדמיה ללשון (אלי היה בחור יסודי) וקיבלנו כתשובה הצעתם לדבלתי (ויקפדיה: דְּבֵלָה - גוש של תאנים מיובשות, "דְּבֵלוֹת"[4] או "דְּבֵלִים" ברבים) וכמו שאתה מבין הספיק לנו הלהג של "פייג" ולא רצינו שיקראו לנו דבילים!, ואז הסיירת יצאה למסע של 200 ק"מ (כן, היה כדבר הזה בסוף אימון בירוחם, פאצי החליט שלמקום החדש באילת הולכים ברגל מניצנה לאילת עם כל הציוד). כשהגיעו להר שגיא  מספר לוחמים התקשו בהליכה.(הוא היה חייל שם לפני קורס קצינים). אלי שהיה בחור חסון, ירד ועלה את ההר מספר פעמים תוך כדי סחיבת החברים. או אז התברר לו שהשם שגיא מקפל בתוכו את שמות הפרטיים של משפחתנו ש-שושנה אמנו, ג-גרשון, י- יוסף אבינו ויהודה אחי, א- אלי ז"ל. וכך נולד השם שגיא



שמות לזכרם.
 

שקדניקים יקרים ! !  ספר המחזורים מתקדם היטב. נמצא בהפקה שמונה חדשים, בהוצאת הספרים ׳מערכת׳ של קיבוץ דליה. הפרויקט גדול ומורכב ומתבקשת סבלנות. ובדקה התשעים, ! ! מי יודע, מי מכיר ?! נפילת הלוחמים והמפקדים הנערצים השפיעה עמוקות על לוחמי הסיירת, וכמה מהם קראו לילדיהם על שם מפקדם או חברם ליחידה : איברהים שיבלי, הגשש הבדואי, קרא לבנו ארנון, על שם ארנון צור שנפל במלחמת ההתשה, ובכך קיים צוואה בעל פה שנחתמה באש ודם. יעקב ( כצל׳ה) כץ קרא לבנו - בכורו, ראובן על שם ראובן שפורן שנפל בעזה, ולבנו אליעד על שם אלי שגיא, שנפל במלחמת יום הכיפורים. מוטי מזרחי קרא לבנו שגיא , על שם אלי שגיא , שנפל במלחמת יום הכיפורים. עזרי נתן קרא לבנו עודד, על שם עודד ניסים שנהרג במלחמת יום הכיפורים. אברהם זנה קרא לבנו גד על שם גד כהנא שנפל במלחמת יום הכיפורים, דורון (פרנקי) פרנקנשטיין קרא לבנו בן, על שם בן גולן שנפל במלחמת יום הכיפורים. אלפונסו גוילי, איש המפקדה, קרא לבתו אריאלה על שם אריה ( מישמיש ) כץ שנפל בירדן בשנת 1970. כאשר בגרה שינתה אריאלה את שמה להראל ולבנה קראה שקד על שם היחידה. אהרון הקש שינה את שם משפחתו לשקד. סער שיין , שאביו יואל שיין שרת ביחידה , קרא לבתו שקד ודוד גבאי שינה את שם משפחתו לשקד. אם ידוע לכם על לוחמים נוספים שקראו לילדיהם על שם חברם ליחידה או על שם היחידה , מבקש לפנות אלי לטלפון נייד 0522507014 שלמה ולדמן . ברכות.


מיכאל שיפטן ז"ל.
 

במלאת שנה לזיכרו של אבי, מיכאל שיפטן ז"ל תקיים המשפחה, בשיתוף מועדון רוטרי גדרה במהלך חודש ספטמבר 2017 במרכז אופק בגדרה תערוכת צילומים לזכרו של מיכאל שיפטן ז"ל בנושא : "האדם והטבע" ובה יוצגו תמונות נבחרות של בוגרים ובני נוער שהגישו מועמדות להשתתפות בתערוכה. 
ערב לזכרו של מיכאל, יתקיים  מחר, יום ראשון 3/9/2017 במעמד ראש המועצה מר יואל גמליאל
במרכז "אופק" בגדרה (המתנ"ס לשעבר).
 
בתוכנית:
 
19:30 - 20:15   מפגש רעים, כיבוד קל
וסיור בתערוכת הצילומים הנבחרים בתחרות "האדם והטבע"
 
20:15 -             הטכס:
-         דברים לזכרו של מיכאל ז"ל
-         חלוקת פרסים לבני הנוער שצילומיהם זכו בתחרות
-         קטעים מוסיקליים
 
 
נשמח באים תוכל לפרסם זאת באתר שקדניק ו/או בביטאון.
 
בברכה ותודה רבה
 
דרור שיפטן

 


 




אחרי כ 40 שנה כמעט ,בנובמבר 77 נפל ירון ספרא ז"ל.בימים הקרובים תיצטרף תמונתו אל חבריו בחדר הזכרון,במצודת יואב.תודה לגרשון וילן, ולאליאן ספרא.

על  ירון ספרא כתב צבר ארם.

שמעתי - ושמח לבבי: חבר נעורים יקר, רעינו לנשק, לוחם וקצין משקד, נפל בשירותו הצבאי - ותמונתו נעדרת מחדר הזכרון עשרות שנים. ירון ספרא הגיע לשקד כקצין, ומדרך הטבע (היחידה הקטנה הדוחה "זרים") וגם בשל איפוקו הטבעי וביישנותו, נותר כביכול בשולים החברתיים. אחרי מלחמת יום כפור קבלתי את מחזור אוגוסט 73 עם סמ"פ אלכס בק. עשיתי עיסקה עם ידידי רפי סעיד, שהיה אז מ"פ א' וסגנו היה ירון ספרא. אלכס עבר לרפי ואני קבלתי את ירון. עיסקה מעולה לשנינו; רפי קבל ידיד, ואני זכיתי בפעם שניה בסגן מפקד פלוגה נהדר (הסגן הקודם שלי היה חיים סולומון, אף הוא יוצא מן הכלל). ירון כמו חיים, היה אינטליגנטי, דייקן, אחראי, יעיל והשתלט במיומנות על כל המערכת הלוגיסטית. מהר מאד התידדנו ואף ביקרתי בבית הוריו ברמת אביב, וטיילנו קצת בארץ; אליאן כבר היתה חלק בלתי ניפרד מחייו בשלב זה וכמדומני שהיינו יחד באחד הטיולים. בהמשך עזבתי לקורס מ"פים וכשספר לי שהגיש בקשה לקורס טיס - איחלתי לו הצלחה במעוף אחר חלומו. ירון הפך להיות טייס מסוק, ונהרג בתאונה שאירעה כמדומני בשל תקלה טכנית או כשל מיבני. בהמשך קבלתי קצת כתף קרה מהמשפחה ונותק הקשר. אני רוצה להביע בזאת הערכה לגרשון וילן, לאליאן ספרא, וליוסי הלפמן - שחברו על מנת להציב את תמונתו בחדר הזכרון. אנחנו רשאים להיות גאים על שהאיש המוכשר הזה היה בינינו.






מצגת נובמבר 67
 



חברים לא עוזבים בעיקר בימים קשים.

ביקור חולים אצל חברנו משה חזן (נובמבר 69). משה ישמח לקשר עם חברים מימי השרות.נאחל לו החלמה מהירה גם שיחה טלפונית תעזור מאד. הנייד שלו 0523985306.








 
 



אופנים בשבת.

בשבת הבאה עלינו לטובה רוכבי גלגליגיל יוצאים לרכוב ולרחוץ בסיום בברכת קיבוץ נחשון. המסלול הררי נמוך באזור נווה שלום,
אשתאול ומסילת ציון. המסלול מוצל ברובו ומוגדר ירוק ובדרגת קושי קל+++ .
י   הקלק

 



לא בגופך, אבל נמצא

לפואד שלי מדולי, בחלוף שנה, כמו אתמול. באהבה.

 

כולי זכרונות מתוקים על חיים שהיו ולא יהיו, כשאנחנו צוחקים משטויות, רגעי אושר.

 

לא התרגלתי עדיין לעובדה  שיותר לא אראה אותך, פואד. 

זה עדיין  בלתי נתפס.

 

אמנם העברת אותי טירונות – בדידות כשהיית בצבא, אבל … להתקיים לבד זה לא מוות.

 

אני וטלי התרסקנו. 

עמדנו  מוכות, חולות, מבולבלות ושחוחות על פי  תהום שחורה שאיימה לבלוע אותנו ולהפוך אותנו למתות חיות.

כוח עז משך אותנו מטה מטה, אל אובדן כוחות הגוף והנפש. 

כּליון.

 

ניצבנו בפני החלטה: לתת לזה לקרות או להתנגד ולהחליט לשרוד.

בחרנו בחיים.  לעת עתה.

 

כמו אשת – חסד ריקי של פצי התאמצה לא להניח לי ליפול, ובכוחות שהיא טפטפה לי חודשים ארוכים החזקתי את טלי.

 ומירושלים, ישועה. הצדיק. התפלל ומתפלל עלינו ומחזק אותנו לבריאות ומלחמה במחלות.

שני מלאכים  בתוך השְחור. השְכול. הניתוח המזעזע. הגפיים השבורות.

 

היית.

ועכשיו  אתה ישנו, אחרת.  במשמורת, בסגור לבי, טמון בזכרונות, מנכיח עצמך בחלומות, מגיב לעיתים, משתתף לעיתים. מעביר לי מסרים. מצמרר אותי. 

חי, צוחק, לפעמים מהורהר ומביט כזה מהצד בעינים חודרות, עם כל הנוכחות שלך.

 ושלא תיעלם לי, בבקשה, אתה שומע? שלא תיעלם לי מהחלומות. 

 

רק שלא תיעלם  לי מהחלומות.



 
15.8.2017
 
אזכרה ליום השנה לפטירתו של בנימין פואד בן-אליעזר
 
למשפחת בנימין פואד בן אליעזר ולחברי בוגרי סיירת שקד,
נבצר ממני להשתתף יחד אתכם באזכרה לחברנו מפקדנו, עקב אישפוז בבית החולים.
חברות אמיתית ללא תנאי  הינה ערך עליון, כך נהגנו אנו חבריך גם בימים הקשים.
אנו גאים על שאנו בוגרי סיירת שקד בכל הדורות, נמנים על אלה שחברות ורעות הן ללא תנאי.
אנו חבריך ופקודיך נזכור אותך בקרבנו לעד.
 
 
פקודך  וחברך
דני בר-עוז ברזני
050-5389822

 
 

 


 

גבעתי שלנו
 
16.8.2017, 12:25:11: נמרוד ארקילס: עצרת חטיבת גבעתי באשדוד - נשלח ע"י נימי ארקליס.
חיילי חטיבת גבעתי, מפקדיה בעבר ובהווה, אלוף פיקוד דרום, ותיקי סיירת שקד וותיקי גבעתי ופרנסי העיר השתתפו בעצרת חטיבת גבעתי שהתקיימה באשדוד. מח"ט החטיבה אל"מ דדו בר כליפא הזמין באופן אישי את החברים שמשקיעים שנים רבות בפרויקט הליווי של חיילי החטיבה. היינו, נהנינו וליבנו התמלא גאווה שאלו הם חיילינו שבידיהם מופקד ביטחוננו.
*** מצורף קישור לתמונות ***
https://goo.gl/photos/kSTfpQDAdYa1qVa3A



מחזור אוגוסט 70,מסיבת הפתעה תמיכה בלוחם מיכה סלומון.
צילם יוסי הלפמן (שקדניק).


 


 



תמונה של השקדניקים אוגוסט 2017, ששבו בשלום מטיול ג'יפים בצפון יון .

מימין לשמאל:ששת המופלאים . דני טלית,  אברהם זנה, רזי רוזנבך, אילן וייזר, שי הומינר, עופר גלאור







משה בכר מחזור פברואר 71




לי הייתה לי הזכות לסגור מעגל ולהיות מפקד בא״ח גבעתי הראשון בשנת 1983.

במסגרת 30 שנים לחטיבת גבעתי המתחדשת
רוצה הבא"ח לכתוב ספר מורשת.
לצורך הספר רואיינתי ע״י מחלקת החינוך של הבא״ח 
מצורף שאלון הראיון בצירוף התשובות המפורטות שלי.
אם תראה לנכון אתה יכול לפרסם באתר שקדניק  המעולה.
אני חושב שהשקדניקים הוותיקים ימצאו הרבה עניין בקריאת ההיסטוריה של  ראשית החטיבה
 
                                 להמשך הכתבה הקלק               














פגישת מחזור פברואר 69 בנען
יוסי שלום,
 
  
אני מצרף לך תמונות ממפגש פברואר 69 אשר התקיים ביום חמישי 25-5-2017
 
 המפגש כלל התאספות ושיחות בין הלוחמים, ארוחת ערב עשירה, מצגת של חיילי המחזור בטירונות וקורס הלוחם כשבראשיתה התייחסו לכל הלוחמים ומפקדים שלנו אשר נפלו במלחמות ישראל...
סיפורים אישיים של חבר המחזור: חוויות, תובנות, עלילות מהעבר מהווי היחידה.
לסיום התכבדנו בקינוחים וכל משתתף קיבל את מגן המחזור בדמות אריח קרמיקה מושקע עם כנפי היחידה, סלוגן הסיירת על רקע הדיונות שהיו ביתנו.....
 
אם תרצה עוד יש.... 
 בברכה
 מיכה

   

 

מבקרים חברים


ביקור חולים  אצל חברנו  דוד חפץ. המבקרים מאיר בוציק, ובני סמואל  (כל הכבוד ).דוד מעונין בקשר  ועדוד של חברי היחידה .הנייד שלו 0507867139
,





  סיפור נפילתו של ראובן שפורן ז"ל.

תוצאת תמונה עבור ראובן שפורן
כתב יוסף נגר מחזור אוגוסט 70
בשבת בבוקר בשיא החורף, ו' שבט תשל"ב – 22/01/72, התארגנו ליציאה לפעילות שוטפת מסכלת בעזה.
מקום הפעילות :    צפון רצועת עזה – בית להי'ה.
מטרת היציאה:      שוטטות  לא מוגדרת בשטח מוגדר.
הכוונה :                 ללכוד מחבלים ו/או חיסולם.
אופן הביצוע:         תנועה שקטה של צוות קטן בשטח מוגדר, התאקלמות והטמעות במרחב הפתוח או הבנוי, תוך תנועה אקראית לא מתוכננת המדמה תנועת מחבל כדי להפתיעו.
כח אדם וציוד:       הצוות כלל, ראובן שפורן ז"ל מפקד החוליה, מהמוקה
ואנוכי – נגר יוסף. עם מינימום ציוד, אפוד חלקי, משוחררים מכובע פלדה ומאפוד מגן, חמושים בנשק אישי קל עם ארבע מחסניות מימיה ומכשיר קשר – מ"ק 10.
משך הפעילות :     בד"כ 12שעות רצופות בשטח, פעמים יותר, בפעילות זו התכנון שש שעות.
שעת היציאה :       סמוך לעלות השחר, בערך 05:30.
 
משך הפעילות באותה שבת קוצר לשש שעות כדי שראובן ז"ל יוכל לחזור ולהתפלל מנחה, ולקיים מצוות  סעודה שלישית של שבת.
עד כמה שזכרוני מגיע ראובן הספיק לומר את ברכות השחר ולהתפלל שחרית מקוצרת בלבד, תוך שמהמוקה ואנכי מארגנים את הציוד.
ההתארגנות נעשתה תחת לחץ זמנים שלא הותיר לראובן ז"ל זמן לקידוש ולפת של שחרית – סעודה שניה של שבת. וכיון שההלכה לא מתירה לטעום כלום לפני הקידוש יצאנו לשטח במהירות אל תוך זרזיפי הגשם הטורדניים והבוקר הקפוא בלי שראובן ז"ל יחמם גרונו אפילו בלגימה קלה מהתה החם שעל הכיריים.
כדי לקיים מצוות הקידוש בשחרית וכדי לא להיות בפעילות של הליכה בשטח במשך כמה שעות ללא שתייה ואכילה ראובן ז"ל הכניס לפאוצ' האחורי הרחב חלה שלמה. ותוך כדי שהוא מכניס את החלה לפאוצ' התלבט ראובן ז"ל יחד איתי, האם בנשיאת החלה מחלל את השבת ועובר על איסור של טלטול החלה במקום שאין ערוב,
שהרי חכמים התירו לטלטל רק  כלי נשק ואביזרים הנחוצים לעצם הפעילות. ואם הטלטול אסור איך יקדש על הלחם האסור בטלטול. כלומר, אפשר לערוך קידוש על לחם במקום שאין יין ובכך מקיים מצוות קידוש שחרית ויכול לאחר מכן לקיים מצוות סעודה שניה של שבת על ידי אכילה ושתייה, במקרה זה מצוות האכילה תהיה בהמשך אכילת ההלה, ושתייה מן המימיה. המסקנה היתה שמותר לקחת את החלה עימו כיון שהחלה מהווה חלק מיכולתו של הלוחם לתפקד, לכן אפשר לערוך קידוש על החלה ולקיים מצוות סעודה שניה בשטח.
באותה שעה אמרתי לעצמי - זו השאלה בה מתלבט לוחם בבוקר קר של שבת לפני היציאה לפעילות? – בדיעבד אל מותו –  איזה גדלות רוח של לוחם יהודי. לכניסה להמשך הכתבה הקלק


 

 

 


יום הזכרון בעיניו של צבר

לא תיכננתי לכתוב וגם לא לצלם.
כל כך התרגלנו בפשטות לסמוך על הצילום הנהדר של מיכאל שיפטן ז"ל, מרגישים מאד את חסרונו של האיש הצנוע והיעיל הזה.

יוסי יושב לי על הווריד: תכתוב, צבר. ואת יוסי אי אפשר לנער.
טוב, האירוע היה הפקה בומבסטית של העמותה שנוטלת על עצמה עוד ועוד תפקידים מגוונים. אני מתקשה להגיב.

לב האירוע - תמיד, המיפגש עם החברים, גם כאלו שלא נשמר עימם קשר שנים רבות. ובכל אירוע כזה יש לי נחת. פונה אלי יהודי עם שיער מכסיף ומאתגר אותי: "אינך זוכר אותי". אני מקמט מצח: "אהרוני?" - אני שואל, ועיניו מתעגלות. הייתי סמ"פ בטירונות המחזור שלו, נובמבר 1972. באחת הסדרות שלהם בנגב הגיע פאצי, הניח יד על שכמי והלך כמה צעדים לכיוון השממה. "ארם" - הוא מודיע, "החלטתי להדיח אותך מהתפקיד". אני מתקשח בהפתעה ועלבון. פאצי פורץ בצחוק - "אני צריך אותך כמ"פ עבור מאי 73".

יש זמן כמובן לאינטריקציה עם משפחות שיקיריהן-יקירנו ניספו. היה לי הענג לשוחח שוב עם מי שתמיד ישאר "האבא-של-עומרי" עצמון (ז"ל הי"ד). ואחר כך לשמוע בהפתעה וקורטוב דמע את השיר שכתב. ולפגוש את אחיו של אריק כץ ז"ל הי"ד הכה בי בלב: כל כך כל כך דומה לו, בפנים ובחיוך הטוב.

גם ח. אדיב הפתיע בשיר רגיש שהולחן ובוצע, והוכיח על נימים רגישים מאחורי חזות קשוחה.

דיון לא ממש היה, וגם לא ניצרך. היו דיווחים שונים על פעילות העמותה. מענין היה לשמוע את רון גפני מסביר אודות הפעילות במיגזר הבדואי, ועם שהתוצאות כנראה קלושות, זה עדיין בגדר "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב ימים תימצאנו ".

אני מתפעל שוב, כבר שנים, מהסייר האוירי שלנו, שמנחה את המיפגש בחן.

ומתפעל שוב מנימי ארקליס ודני פרל ושאר המתנדבים המלוים את טירוני הגדודים ומאמצים רוחם. שמענו מהמח"ט על המישקע החיובי שיש מן הפעילות הזו וכמה הועילה לפני צוק איתן. הייתי רוצה להצטרף, אבל מנוע מחסרון רכב.

מי לא הזיל דמעה משירת רביעית להקת חיל החינוך? התאמצו והצליחו, וכבשו את האוזן והלב. מוכשרים/ות. תודה להם ולמי שיזם הבאתם. בעבר שמענו את הלהקה הפרטית של שלומי. גם אז היה מצויין, ומפתיע).

שיחות נעימות ומענינות הגישו המח"ט פינקלמן והסמח"ט ואך. גם דיגדגו קצת, בחן, את הערכתנו העצמית כבוגרי האמא הזקנה.

הדלקת נר, קדיש מרב היחידה, והמקבילה המוסלמית בערבית.

ללא ספק, השיח המרתק היה של שמוליק צוקר שהשלים מיגוון תפקידים ובהם מנהל הרכש של צה"ל. צוקר ערך לנו טיסת היכרות עם התחנות השונות של חייו - מימי החיידר והישיבה, קשיי ילדות לא פשוטה, דרך שקד ומטלותיה בזמנו, הפציעה בתעלה, ועד לאחרון תפקידיו. דיבר ברגישות ועקף בחכמה "מיכשולים". אולי יום אחד יתאפשר לשמוע.

אשריכם המתנדבים בעם, בעמותה ובכלל.
רוצה להוסיף ענין אחד וזה לא יוסי, זה צבר אומר: בעת שהיה אתר העמותה ריקן ושומם בראשית שנות ה 90, קם יוסי ובנה מערך פעיל וחי ונושם (היוזמה והרבה מאמץ הושקע גם מניר כהן, ואני שיתפתי פעולה.) בהשקעה אדירה של זמן, מאמץ וכסף. וראה זה פלא: היחידה זרמה אליו כאל משהו ניצרך, אנשים שלחו ושולחים חומרים, המתכונת נוחה ואלאסטית, ובלי פורמליות. למה לא לאמץ אותו? למה צריך כפילות ואפילו לפעמים - תחושת תחרותיות? זה קרה עם דינמיקה טבעית ופשוט קיים. ואין פה בכלל משהו שמתחרה בפעילות הניפלאה, היוזמות והפרוייקטים הגדולים של העמותה.

ברוכים תהיו, אחי גבורי התהלה
בשורות טובות, ניפגש בשמחות.

 




 



 

 

 


 




 
    
 
 
 
 
"מורה פרטי לאנגלית"
"מורה פרטי לאקסל"
"מורה פרטי לערבית"
"מורה פרטי למתמטיקה"
טיולי ג'יפים    טיולי ג'יפים באילת    טיולי  ג'יפים במרכז    טיולי גי'פים במרכז   טיולי גי'פים בדרום  טיולי גי'פים דרך בורמה  טיולי גיפים     מדריך טיולים בניו יורק  

מורה פרטי לאנגלית   מורה פרטי לערבית   מורה פרטי לאקסל  מורה פרטי למתמטיקה