ערב טוב כתב גורן במפגש מחזור אוגוסט 73
אם הייתי אומר לכם מפקדי , אז לפני בדיוק 40 שנה כי אעמוד מולכם, ואדבר על פרק מרתק של כ- 3 שנים מחיי היום אני בטוח שהייתם מתזזים אותי , נותנים לי לכתוב משפט מאבנים בגודל של 50X50 במשקל של לא פחות מ 15ה ק"ג לאבן "גורן לא שפוי מה הוא יודע שיהיה עוד 40 שנה" על צלע הר לצבוע אותו בסיד לבן ולרוץ מסביב כל הלילה ולצעוק "גורן נביא" או משהו יצרתי דומה .
זה יכול היה לקרות לכל אחר מחברי לפלוגה וכל אחד היה מקבל תיזוז זה בחיוך והבנה ואולי אפילו באהבה.
העובדה היא שתיזזו אותנו על דברים פחות רציניים כמו רעש במימיה , שחרור נפיחה בהרצאה , עדר פילים בקנה, עמידה במסדר בשורה לא ישרה כמו שפרה משתינה (כבסיס ) וכהנה וכהנה ,אז מפה המסקנה על הטיזוז בדוגמא הראשונה
שלא לדבר על ה"עונשים" היצירתיים שגילתם מפקדי לכל אחד מהמקרים. כמו לדוגמא למלא עוקב מים בכפית קטנה ומימיה או לחפש את הנפיחה ולהשיבה למי ששלח אותה או לנקות גוריאנוב מחלודה (מי שירצה להיזכר בעוד נוכל לספר בשמחה )
הערב אנחנו פה ואני מאוד מתרגש בשם כולם ומודה לכל אחד שהגיע ומצדיע לאלו שלצערנו אינם אתנו אך חרוטים היטב בזיכרוננו.
לפני 40 שנה התגייסנו , צעירים וגבריים עם רוח קרב והתנדבות ורצון לשרת את המדינה .
עוד לא הספקנו לעכל את המשמעת ואת אורח החיים הספרטני ואת המשפטים כגון: "אם לא תהיו תלויים אחד בשני תמצאו את עצמיכם תלויים אחד על השני " או "אם תירדמו בשמירה ימצאו אתכם עם זXXX והביצים בפה" (שמירה על משאבת המים בסנור") ועוד ניבים שהפכו מטבע לשון במשך הזמן.....ומודיעים לנו ביום שישי ממש באמצע הדרך ביציאה לחופשה כי עומדת לפרוץ מלחמה וחוזרים לסנור עקב הכננות הגבוה .
בסנור אנו נפרדים ממפקדים שיורדים לסיני ומאחלים להם בהצלחה, מחלקים אותנו לצוותים והשאר היסטוריה, פורצת מלחמת יום כיפור.
לקראת סוף המלחמה פיזרו אותנו בפלוגות אנו ישנים בשפניות עם מעוכבי שחרור עם ותיקים ולוחמים שעברו חוויות קשות.
אנו בחזית בפלוגות שומעים על נפלאות היחידה בפאיד ומסתובבים באפריקה ובחווה הסינית פותחים ציר טשטוש יוצאים עם השקיעה למערבים עם דגנים ואפילו עם הליקופטר עושים מרדפים .
ולמי שמתמזל המזל רואה את עוזי פוקס עם תחתונים וגופיות בהופעות.
אנו משתדלים כמה שאפשר ליהנות בגייזר בבקרים ומחליפים עם בדואים בראס סודר ואה טור מנות קרב בדגים, וגם ברנדל ובוואדי טל מסיירים . בפלוגות התעללו בנו כי היינו צעירים אך דבר אחד דומיננטי ניתן היה לחוש באוויר שגרם לנו להיות מאושרים ,להרגיש שאנו תורמים ולהתייחס לכל בפרופורציה מתאימה בהנאה ובהבנה וזו גאוות היחידה "יש צה"ל ויש 424 " כך אמרו לנו וכך גם הרגשנו.
אני וכל אחד מחברי בני המחזור בפלוגה שבה הוא שרת ,בקורסים שהוא עבר ובתפקידים שמילא במהלך השרות חווה חוויות שעזרו להיבנות וגם להיות מי שהוא היום.
מורשת שקד, 424 נחרטה בדי .אן .אי שלנו מהיום הראשון שאמרו לנו שהתקבלנו לאחר עמדנו שעות עם ידיים פשוטות לצדדים לאחר שנשאנו על הכתפיים קורות ובכל בגוף היו לנו התכווצויות .
תודות לצוות מפואר של מפקדים: האחד נקרא לדגל וחזר לפקד מיד גם לאחר שקיבל בקרב 5 כדורים בחזה, האחד שהעמיד אותנו בזמנים עם שעון בלי מחוגים ואחד קרא לנו "אנשים " ולא טירונים והזכיר לנו שאנו אנושיים ומד"ס שהריץ אותנו בלילות בערד רק עם תחתונים ונעלים גבוהות, אחר שבחורף שטף אותנו עם צינור מים קפואים שנצא לשבת הביתה נקיים ,לא נשכח את המפקד שעודד אותנו לסיים מסע עם מיטות ברזל במקום אלונקות לקיר המוות בערד , אחד שכמו איילה רץ בין מישור לפיסטין , וחובש שבמסדר שיינה בדק שאין לנו במקום רגיש חיידק או משהו מדבק ומזיק ועוד אחד כשזרקו לו לתוך האוהל חזיז זה לא הזיז (זה לא הסוף יש עוד) ואחד שזרק עלינו אבנים כי שכח כנראה שאנחנו חיילים ואחרונה חביבה הפקידה שהייתה לנו למשענת בשעת קושי וצרה. תודות למפקדנו אנו ידענו כבר אז שאנו יכולים להתגבר על קשיים ולהגיע להישגיים בכל תחום בחיים !
זו ההזדמנות גם לציין לשבח את כל החברים, בני המחזור שעזרו אחד לשני ,שקיבלו את החלשים בנינו ותמכו בהם במצבים קשים ,שסחבו תמיד גם עבור אחרים ודחפו ורצו לאחור ולפנים במסע אחד כמה פעמים בכדי שכולם נגיע שווים בפני המפקדים . ( זה לא מובן מאיליו בימים אלו ! )
באופן אישי אני רוצה לסיים באמירה שמכל אחד מחברי , בני מחזור אוגוסט 73 ומכל אחד ממפקדי ביחידה לקחתי למסע חיי מילה, משפט ודוגמא ועל כך תודה רבה !לכולם!
אז הברזתי, נכון. רציתי להגיע. וגם לא רציתי. היה מאבק פנימי ואולי התוצאות היו ידועות מראש.כנראה שבתת מודע העדפתי לשמר בזיכרוני את הפנים הצעירות, את הבלורית הבלונדינית המתבדרת ואת החיוך האופטימי של החבורה הנפלאה שזכיתי לגייס באוגוסט 73 .
המיתוס, האגדה, החלום והמראה שטבועים במוחי, עדיפים כנראה ונוחים לשימור מאשר המציאות המשתקפת למולנו בראי.
היו לי תוכניות שאפתניות לגביכם וכולן ירדו לטמיון עם פריצתה של מלחמת יום כיפור; שאז, נפרדו דרכנו ומה שנותר הוא "רק" זכות הראשונים, לבחור אתכם מתוך עשרות מועמדים שהגיעו כמתנדבים לביתן שקד בבקו"ם.
החבורה הנפלאה של אוגוסט 73 היא עוד חוליה בשרשרת; שעוצמתה נובעת מעולם ערכי מורכב ועוצמתי, שהועבר ממחזור למחזור בסיירת שקד - מימי פואד וירקוני דרך דני וולף ופאצי אל המפקדים והחיילים עד להטמעתה של היחידה בחטיבת החי"ר של גבעתי.
היה לי הכבוד לאגד ולקבץ את החבורה ולהגישה (כאילוץ) להמשך תהליך הגיבוש והחיול למפקדים אחרים – הייתם ונשארתם חיילי הצעירים ביותר, כך אני רואה אתכם בדמיוני – וכנראה שכך עדיף לי על פני המציאות האפורה.
בטוחני שאתם "מלח הארץ", עשו חיל, שמרו על קשר וזה על זה.
בברכה,
אלכס
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
