מרוב אחים פולטיים, לא רואים משפחה.
=========================
מזה שבוע כמעט ולבי התרחב, לשמע הזדהות אבירי מערכת הביטחון בדימוס, עם העדה הדרוזית כשלצידה מוזכרת בחטף העדה הצ'רקסית. אתם עוד בשנות השישים, יצאנו מדי יום לאיתור חדירות בגבול הדרומי.
אמרתי כמעט התרחב לבי, ולא בכדי.
כשאתה שומע את בכירי צה"ל בדימוס, מתפייטים מי יותר ומי עוד יותר, על קרבתם לבני העדה הדרוזית. בלי להזכיר את העדה הבדווית במגזר הצפוני, כמו את הבדווים תושבי הנגב. על אלפי בניהם ששירתו ומשרתים במערכות הביטחון - ועל מאות הקברים של לוחמי העדה שנפלו במערכות. דואב הלב פעמיים:
באחת: מששום עצם ההתעלמות מסקטור מתנדב (שלא על פי חוק), הנושא כמותנו בעול הביטחון.
בשנייה: מעצם הערבוב בין קודש לחול, דהיינו הפיכת בריתות של דם, ורעות שלא תגמר לעולם, לסוגיה פוליטית.
פצי
