רואים עליו מייד שהוא איש שטח: פנים צרובי רוח ושמש, גוף של סייר בלי עודפים מיותרים. דירה נעימה וצוננת ביום החם הזה. מעוטרת בכמה אוריגינאלים יפים, תמונות משפחתיות והרבה מימצאים גיאולוגיים ואחרים מן השטח: פרח גבס ענקי ויפה, דמות דג מאובן כמו הטרילוביטים בהרי ירושלים (לא מישראל), גנרטור קווארץ ועוד. בית של מי שאוהב את מישעולי הארץ, ולא רק את הפנים הממוזג של אוטובוס התיירים. עמוס מספר לנו שבדיוק יצאו מפה צמד שראיינו אותו שלש שעות על תולדות הסיור בצהל. אנחנו רוצים לשמוע גם על כך ממי שהיה מפקד בית הספר לסיור בצהל והניח יסודות לשיטת ניווט מיוחדת (שיטת "האגנים"), גם העביר קורסי נהיגת ג'יפים בווינגייט.  אבל ראשית - רוצים לשמוע משהו על תולדות ראשית היחידה - סיירת שקד.

שאלה: עמוס, תן לנו קודם כל איזה פתיח טוב לראיון, משהו שיגרום לרצות להמשיך לקרוא.

עמוס: אספר לך על הלילה הראשון בסיירת שקד. הגעתי מפיקוד דרום למשמר הנגב והתייצבתי אצל (אז) סגן עמוס ירקוני. השעה היתה מאוחרת והוא אמר לי - קח שק שינה ותכנס לישון באהל מאחורי צריף המפקדה; אבל תיזהר לא להעיר את השנים שישנים שם". נו, לקחתי שק שינה וניכנסתי לאהל בחושך. ראיתי את הישנים ונזהרתי להתמקם רחוק מהם כדי שלא יפריעו לי עם נחירות. ישנתי טוב, ובאמת לא הפריעו. בבקר אני מתעורר ורואה על שק השינה שלי נחיל נמלים חוצה אותו וצועד ישר לראש של הישן הקרוב אלי, ועולה על הראש. מסתבר שעמוס שיגר אותי לישון עם שתי גוויות של מחבלים שנהרגו אותו יום. זו היתה המשימה הראשונה. קמתי, קיפלתי את הציוד והלכתי לאכול ארוחת בקר. בזמן הארוחה הגיע גם עמוס ושאל אותי אם שנתי ערבה לי? עניתי שכן, כי לא הפריעו לי עם נחירות. אומר לי עמוס: טוב זה היה בצחוק, אבל עכשיו משימת הנסיון שלך; אם תצליח - תתקבל ליחידה. אתה תקבל עוד מועמד איתך וקומנדקר,  תיקחו את הגוויות למשטרה בבאר שבע ותבריחו אותם פנימה בלי להתפש, כי אנחנו בסכסוך עם המשטרה. אם אתה חוזר איתם? לא התקבלת! לקחתי את הגבר השני ואת שני "הישנים" ונסעתי לבאר שבע. הגענו למשטרה, נצמדתי לפתח והוא עלה לדלפק הקבלה והתחיל להעסיק את היומנאי ועוד איזה קצין בסיפורים פרועים. בינתיים גררתי אותם פנימה אחד אחד והושבתי אותם על ספסל כאילו מנומנמים, סימנתי לו ופרחנו". 

שאלה: התקבלתם?

עמוס (בחיוך שובב):: התקבלנו!

שאלה: על איזה שנה אנחנו מדברים?

עמוס: על 1958, פחות או יותר. הייתי אחרי קורס מ"כים בנחל והייתי אמור להדריך בקורס סיור בבה"ד 3 של אז. הסתבר שהקורס הקרוב בעוד חצי שנה. אמר לי המפקד שלי - לך תחפש לך יחידה טובה. פנינו לסיירת גולני והסתבר שעסקה באותה תקופה במיוחד בביום אויב. אמרנו "תודה, אבל תודה לא!" ויצאנו לטייל בדרום. נכנסנו לעדכן מפות בפיקוד דרום והקמ"ן שדיברנו עימו אמר: יש פה איזה יחידה שכייף להיות בה, ועושה עבודה נהדרת, לא ביום אויב ולא "אוואנטות." עבודה על אמת נון-סטופ. זה נשמע כמו משהו שהייתי רוצה להיות חלק ממנו; סדרו לי הפניה ונסעתי להפגש עם עמוס ירקוני. ביחידה היו אז מעט מאד: היו כמה נהגים דרוזים, גששים בדואים, איזה חמישה יהודים, היה שם נדב נוימן עם נעלי התעמלות ישנות מבד שאמרו לנו בקול נמוך שהוא "קילר" אמיתי.  כל אחד הולך לבוש איך שבא לו, כל אחד עם נשק אחר. אני הסתובבתי עם קרל גוסטב עם מחסנית אחת. או שמצליח בהתקלות, או מנתק מגע וחוזרים לבסיס. לא הכרנו חגור, אפוד עניינים. . היו מתגברים אותנו מהכוחות שהחזיקו את הקו. ככה הגיע גרשון וילן, לדוגמא, נדמה לי מהצנחנים.

שאלה: מה היתה הפעילות שלכם באותה תקופה?

עמוס: סיורי קו הגבול עם מצרים, בפרט חולות חלוצה. היו יוצאים שני קומנדקרים, אחד צפונה אחד דרומה. היינו מזהים עקבות ומבצעים מרדף. הפעילות המבצעית שמשה אימון. זו היתה התקופה הראשונית של סיירות צהלית פרופר;

שאלה: תן לנו איזה זכרון של מרדף לדוגמא...

עמוס: באחד המקרים מצאנו בסיור אקראי גמל קשור ליתד תקועה באדמה, ומסווה בשיחים וקוצים. עמוס תידרך אותנו לשכב במארב; "מתישהו בחצות לילה עולה הירח והם יגיעו אחר כך. תהרגו ותחזרו" ב 24:00 עלה הירח וב 24:05 הגיע אחד, הסתובב בזהירות לודא שהוא לבדו ואחר כך השמיע קליקים באצבעות ידו וזימן כך את השני. כשהצטרף השני התרומם נדב נוימן על הברכים והרביץ מכת אש מיידית וכולנו איתו. הרימו גם תאורה. הסתבר שאחד נהרג מייד והשני פצוע קשה. בדקנו אותם ולפי שעוניהם גילינו שאחד ממצרים והשני מישראל. התברר שהיה קצין מודיעין מצרי שהפעיל בדוואי ישראלי שהיה כביכול שומר קומביין של קבוץ דביר. כרגיל, היה לי פרק ב' באירוע: נצטויתי לקחת את הגמל לבאר שבע לקרנטין (הסגר). נו, מאזור אלומים חלוצה זה חתיכת ספור. בסוף קשרתי אותו לקומנדקר, אבל הקומנדקר היה כל כך חלש ווהגמל כל כך חזק שהרבה פעמים תקע רגליים בחול ובלם את הרכב. בסוף הגענו, אבל דוקא הגמל הוציא לנו את המיץ"

שאלה: לא ניסו להפוך אתכם ליחידה סדירה רגילה?

עמוס: כן, שלחו לנו איזה מ"פ מיחידה 300 נדמה לי; שאול. היה עם כוונות טובות. ערך לנו מסדר בחדר האכל והציג לנו תיק קרב עם מסטינג, כלי תפירה וכלי ציחצוח נעלים. אחד הגששים ניגש לשולחן והפך אותו. למחרת בסיור זיהיתי עקבות חוצות את הציר שהיינו עליו. "הנה עקבות". - אמרתי בלחישה רמה ונרגשת. הגשש מסמן לנהג להמשיך לנסוע. "בשביל שאול" - אומר הגשש, "אנחנו לא תופסים כלום!" אחרי שבוע העבירו אותו. את שאול , אני מתכוון, לא את הגשש.

שאלה: משהו על הווי....

עמוס: בחדר תרבות או איך שקראו לזה, היתה מוסיקה ערבית ודיבורים ברדיו בערבית. רציתי לשמוע חדשות בעברית; לא הסכימו. אז ניגשתי לרדיו וכיילתי אותו על חדשות עברית. אחד הגששים תלש את החוטים של הרדיו על המקום. נידמה לי שזה היה שרוד, גשש מבוגר וצלף אדיר שכנראה הוריד מישהו בכפר שלו ולכן כל הזמן נשאר  ביחידה.  היה אז גם עלי חיזרן דרוזי ממרר, סלאח הגדול, סלאח הקטן, נדב, פאהר... היה יודקה סנונית (לשעבר בעלה של מיכל סנונית) מעין החורש.  

אתר שקדניק מצלמים את עמוס לסרטון מבוא קצר ומודים לו. מקווים שהמידע ישרת גם אותו ומשפחתו כמו שנמשיך לשתף את צאצאינו בקורותינו. עמוס - עם ג'יפ פעיל בשבילי ישראל עד מאה ועשרים! תודה לסייר הותיק סא"ל עמוס בשן!