אני מתכוונת מעת לעת, ככל שמוּזת הכתיבה תאיר לי פנים, להעלות רגעים, אפיזודות מחיינו, ואני מקווה נורא שהמלים יזרמו בי. לא בשבילי, אלא בשבילו. להנציח אותו ככה, מנקודת מבט אישית,
זיכרון דברים שהיו, שקרו.
אבל איך בכלל אפשר לומר פואד בלי כמה מילים על שקד:
יש אנשים מבורכים שהתמזל מזלם לעשות משהו שמבטא באופן הכי מדוייק ונכון את נשמתם, את מה שהם ואת מי שהם. הרבה פעמים אלה אמנים גדולים, יוצרים, סופרים, מוסיקאים, ציירים, שהם ואמנותם חד המה ואי אפשר בכלל להפריד את האמנות מיוצרה, ואת היוצר מאמנותו.
סיירת שקד היתה עבור פואד המשהו הזה שדרכו הוא בא לידי בטוי הכי הכי.
קסם. תפארת. הוד והדר. זמן היותו הכי הוא, הכי פואד.
ובזמן המופלא ההוא, זמן ההקרבה שבקדוּשה, זמן העשיה שבקדוּשה, זמן הרעוּת הקדוֹשה, כאשר הכל היה בהיר וידוע ומוחלט וברור בלי שום פיקפוקים,
כאשר הילה גדולה של אור מיוחד וחן וחסד עטפה את כל מי שהיה בשקד,
נפגשנו וכּוּשפנו זה לזו, וזו לזה, לפני ארבעים ותשע שנים.
וידענו מיד שזה מפגש של גורל בגורל, ושרק המוות יפריד ביננו. זה היה ברור.
להתראות כאן שוב בשבוע הבא, לקראת יום הולדתו של פואד.
דולי בן אליעזר
פואד שלי, תחילתה של ידידות - סיפור מלחמה, ומקצת מלקחיה.
שבעה ימים בטרם פרצה מלחמת "ששת הימים" התייצבתי כסגן מיל' במפקדת היחידה ( סיירת "שקד" ) שחנתה בנחל חיון.
הצטיידתי בנשק חגור וכובע פלדה לרבות קומנדקר ארוך (דבל אקס) וצוות לוחמים, כהכנה למלחמה שבפתח.
מאחר והקומנדקר יועד אך ורק להובלת לוחמים, בניתי במסגריית הקיבוץ (חולדה) מעין כנה למקלע 0.3 ומיתקונים נוספים, שהפכו את הקומנדקר (בשמו המקורי, רכב פיקוד) לרכב קרבי לכל דבר.
לעת ההיא פוצלה סיירת שקד לשני כוחות. האחד בפיקודו של סרן אלי מלמד - הוצמד לחפ"ק מפקד האוגדה אריאל שרון, והשני בפיקודם של פואד ז"ל ועמוס ירקוני ז"ל (שהיו בשלבי חפיפה ) הוצב ת"פ חטיבה 8 , במטרה למנוע פריצה של דוויזיה 10 המצרית אל לב הנגב.
ב5 ביוני בשעה 8, מכת אש ארטילרית של המצרים סימנה לדידי את פתיחת המלחמה, וממנה לאחר קבלת אישור מפואד, חדרנו (חמישה לוחמים על גבי הקומנדקר) לעומק השטח המצרי כאילו לשם איסוף מודיעין. אלא שבמקום לאסוף מודיעין רדפנו והשמדנו רכבי אויב, לפי הכלל כי כל המרבה הרי זה משובח. בעבור שלשה ימי לחימה שהביאו את השחצנות וחוסר האחריות שלי לשיא, כנראה שלפואד נמאס מהחדירות הפירטיות. על כן הורה לי לתצפת מהר "הוגן" (בקצה המערבי של בקעת הסיירים) על מוצבי ה"כונתילה" וכתגבור קיבלתי ת"פ ג'יפ תול"ר בפיקודו של בועז פיקלני ז"ל. הגענו להר בשעת הצהרים, שעה שכידוע חומה של השמש גורמת לקרקע להזיע, ומכך מקשה לזהות ולאתר אלמנטים בטווחים רחוקים.
אודה וגם לא אבוש, קינן בי החשש שמא מפעילותינו בעורף נחמיץ את המלחמה. על כן כתירוץ ניצלתי את קשיי הראייה, ובקשתי מפואד אישור להתקרב בסמוך למוצבי הכונתילה.
בקשתי לפואד נענתה בחיוב בלוויית אזהרה, כי אפשר וכוחותינו נמצאים על המוצבים. משמע, להיזהר מירי הדדי זה על זה.
בקלילות חצינו את מישורי הכונתילה, וגלשנו אל ערוץ הג'ירפי (החלק המערבי של נחל פארן). מעלינו בטווח של 700 מטר, הסתובבו מאות חיילים שנראו כמילואימניקים לכל דבר. נעול על אזהרתו של פואד כי אפשר ואלה מכוחותינו המשכנו לטפס מעלה.
וכך בעוד אנו נעים במעלה הגבעה אל המוצב, נתקלנו בשדה מוקשים שנפרש בחזיתו. רק אז כאשר אנו בשלבי עקיפה ובטווח של חמישים מטר מהאויב, "נפל האסימון" בשני הצדדים - והתופת פערה את פיה באש הדדית. המצרים באש נק"ל תותחים ושאר כלי משחית, ואנו ברובי FN ופגז תול"ר.
נתתי פקודה לתול"ר לנתק מגע והוריתי לנהג לרדת אל הנחל בדגש על נסיעה איטית וזהירה, משום החשש כי המצבר עלול להתנתק והרכב יהפוך למטרה נייחת. תוך ירי הדדי אך שונה בהיקפו זחלנו אט במדרון, חצינו את הג'ירפי וניתקנו מגע.
חברתי לג'יפ התול"ר ודיווחתי לפואד על שהתרחש, בדגש, על כוונתי לתקוף את המוצב והפעם מאגפו הצפוני. אלא שמטח אש ארטילרית שירו המצרים ובעיקר תשובתו השלילית של פואד, הניעו אותי לבחור גבעה בסמוך כדי לתצפת על שמתרחש במוצב.
הסתבר כי על אף פקודת המרשל עמר לכוחות המצרים כבר ביום הראשון למלחמה, לסגת מסיני כולה. רק ביום השלישי נשברה רוחו של המח"ט המצרי. כך שבעבור שעה קלה לאחר המיני קרב שלנו, התחילו המצרים במנוסה מערבה. ולעת בוקר כאשר נכנסנו למתחם היו מוצבי הכונתילה נטושים מאדם.
בעבור שנים, נודע לי (מפיו של אריק שרון ז"ל) כי במוצב הכונתילה חנתה חטיבת חי"ר ובה כאלף לוחמים, בפיקודו של חסן עלי, שהיה לימים שר הביטחון והחוץ בממשלת מצריים. מה שחיזק את דעתי על חשיבותו של לקח שמן הראוי להביאו כלשונו:
אומץ לב המשולב בזלזול באויב, עלול לגבות מחיר יקר זולת אם ניחנת במזל יוצא מהכלל.
אלא שהיסמכות תמידית על המזל, הנה הימור מסוכן על חיי חיילך. הללו אינם רכושך, אלא פיקדון יקר ערך שהופקד בידך.
לדידי מסמל הקרב על מוצבי הכונתילה, את סיבת הניצחון היבשתי במלחמת ששת הימים. לאמור:
המיתוס כאילו ניצחנו בזכות המקצוענות של כוחות היבשה היה שקרי ומטעה – ההפך מזה – מידת האומץ והנחרצות שהספיקו כדי להביס את האויב ב – 67', לא היה בה כדי לקזז את העדר המקצוענות כפי שהשתקף במלחמת יום כיפור הארורה. משמע – כי השענות בלעדית על מבחן התוצאה מעלים ביודעין את הסיבות להשגתה, ומונע הפקת לקחי אמת אחריה.
אמציה חן (פצי) תא"ל מיל'
פואד בן אליעזר
היום נערכה הלוויתו של מפקדנו הנערץ "פואד" בן אליעזר.
מכל קצוות הארץ נאספו ובאו חבריו, מוקירי זכרו ונכבדי הציבור. הנשיא לשעבר מר שמעון פרס, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שרים ,ח"כ רבים, ראשי ערים, אנשי צבא, חבריו שלחמו לצידו בסיירת שקד ולידם חיילי גדוד שקד מחטיבת גבעתי ועוד מאות אזרחים שבאו לחלוק כבוד אחרון ולהשתתף בצער המשפחה.פואד הקדיש את חייו למדינה. שרת אותה לאורך כל שנות חייו הבוגרים, 30 שנה בצה"ל ובהמשך 30 שנה בפעילות ציבורית ותרם רבות בכל תפקיד שמילא, אך מעבר לכך פואד היה אדם של אנשים ועל כך כולם העריכו ואהבו אותו.במהלך הטכס יו"ר עמותת סיירת שקד שלומי גרונר נשא הספד מכובד שהביע את כאב כולנו. מרגש במיוחד היה לאחר שחלקת הקבר כוסתה בעפר הושמע המנון היחידה "בסיירת שקד".
אהבנו את פואד, פועלו וזכרו ילוו אותנו לעד.
ת.נ.צ.ב.ה נכתב ע"י נימי ארקילס
פואד ההלויה 30.8.16
תודה לניר כהן על הצלומים.
משתתפים בצער המשפחה ולוחמי שקד, בכל הזמנים על פטירתו ,של מפקדנו היקר בנימין (פואד)בן אליעזר ז"ל ההלויה תערך ביום ג 30.8.16 בשעה 15.30 בבית הקברות שבחולון כתבה נוספת לזכרו של פואד ז"ל הקלק
יוסי שלום,
מצ"ב סרט שהפקתי לפני כשנתיים וחצי לפואד
יהי זכרו ברוך
דורון לנדוי
בנימין (פואד) בן אליעזר צבר במשך עשרות שנים ניסיון רב בתחום הביטחוני ובפעילותו הכלכלית והחברתית.
הוא אהוד על קבוצות רבות בחברה הישראלית ובעל קשרים ענפים עם מנהיגים רבים בעולם בין היתר במדינות ערב.
בנימין (פואד) בן אליעזר, בן למשפחה ציונית מעירק, שם נולד, עלה לבדו לישראל בגיל 12 והתחנך בקיבוץ מרחביה.
שירת במשך 29 שנים בצה"ל: פיקד בין השאר על סיירת שקד, הקים את בית הספר לפיקוד ומטה בסינגפור, היה המפקד הראשון של אזור דרום לבנון ומתאם הפעולות בשטחים, השתחרר מצה"ל ב 1983 בדרגת תא"ל.
פואד, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, חבר כנסת זו הקדנציה התשיעית ברציפות מילא תפקידים שונים בממשלות ישראל לרבות שר הבינוי והשיכון, שר התקשורת, שר התשתיות, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בתקופת מבצע "חומת מגן", שהביא לסיום האינתיפאדה השנייה ולהשבת הביטחון לאזרחי המדינה, כיהן כשר הביטחון וסגן ראש הממשלה.
בנימין בן אליעזר היה שותף למהלכים בינלאומיים כמה מהם חשאיים של ממשלות ישראל. יחסיו המיוחדים עם ראשי מדינות ביניהן מצרים, ירדן וטורקיה, תרמו רבות לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
במשך 60 שנות שירותו למען המדינה פעל בנימין בן אליעזר רבות למען ביטחון המדינה וכלכלתה, לקידום התהליך המדיני ולחיזוק מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם. לסרטו של דורון לנדוי הקלק
פואד: ראיון עם כפפות והפתעות
הראיון נעשה ע"י יוסי הלפמן, תומלל ונערך ע"י הרב צבר ארם
בנובמבר 1966 מונה לשקד סמג"ד יהודי (בנימין בן אליעזר) עם כינוי ערבי: פואד. הוא נועד לשנות את צביון היחידה תחת מפקדה הבדווי הגלילי המיתי בעל השם היהודי - עמוס ירקוני (עבד אל מג'יד חאדר משבט אל מזרייב).
סיירת "שקד" ז"ל בעלת הילת המיסתורין, נוסדה בשנת 1953 לצורך שמירה על גבולות המדינה בדרום מפני חדירת פידאיון (כך היו קרויים המחבלים שהופעלו לחדירה רצח וחבלה בפרט ע"י המצרים). בעת הקמתה היה הדרום מרחב הכפוף מנהלתית לפיקוד המרכז (הרבה יש להתפלא על שטות זו, שכן הצבא המצרי היה אז הגדול והתוקפני בין העומדים מולנו) ולכן השתייכה היחידה תחילה לפיקוד המרכז תחת כותרת שונה. עם שינוי פריסת הפיקודים הוכפפה לפיקוד דרום. יחידה 424 מנתה בהקמתה 12 לוחמים והשם שקד דבק בה מיד. בהמשך גדלה ל-25 לוחמים, חלקם משורות הצנחנים וגולני וחלקם גששים בדווים ודרוזים. בכך הייתה סיירת שקד ליחידה הראשונה ששילבה ערבים ויהודים, שפעלו בנון נונים וג'יפים מבסיסה בקאסטינה ואח"כ ממחנה הנח"ל ליד קבוץ חצרים. מפקדה הראשון היה צביקה עופר, אבל בשטח בפועל היה זה סגנו עמוס ירקוני ("חאדר" פירושו "ירוק"). לאחר זמן מונו למפקדים בזה אחר זה דוד בן חור, שאול יעיש ודב סטרליץ אבל עמוס היה לב היחידה, האדם שלימד את השאר את תורת הגישוש, המירדף והלחימה. פשוט שעיטרו אותה גם דמויות אחרות בעלות הילה של לוחמים מיוחדים: להמשך הראיוןהקלק
בתחילת שנות ה 90 שהיתי בחול בתפקיד קבט שגרירות
לקראת סוף שרותי כתבתי לפואד מכתב בו ציינתי שמסיים
תפקידי וחוזר ארצה ,כאשר העתיד לגבי תעסוקה ופרנסה
לא ברור ולא ידוע.ביקשתי עצתו ואולי עזרה(פואד שימש כשר
הבינוי והשיכון).
פואד החזיר לי מכתב בכתב ידו בו אודד אותי לגבי העתיד
והוסיף כי יעשה הכל כדי לעזור לי במידת הצורך.
בסופו של דבר הסתדרתי בכוחות עצמי.
כזה היה פואד מפקד ואדם.
זכרונו לברכה
כתב ישקה בראון תא"ל ( במיל ) בנימין ( פואד ) בן אליעזר ( 12/02/1936 - 28/08/2016 ) הסתלק מעולמנו לאחר שנים רבות של פעילות ביטחונית ופוליטית .
פואד מפקד סיירת שקד במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה הוא זה שבנה את המסגרות המבצעיות של היחידה.
חיילי ומפקדי סיירת שקד ( 424 ) מרכינים ראשם לזיכרו ומשתתפים בצער המשפחה .
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
