לסרטון על שיפמן הקלק

מטירון למפקד היחידה: תא"ל אריה שיפמן-רמות 
כתב צבר ארם.

ה פ ת י ח:

בקיץ 1971 הייתי מ"כ טירונים באל בורג' (מי יכול לדמיין פלוגת טירונים ברצועת עזה היום?). הייתי מיועד לקצונה אבל המ"פ  ג. - חוצניק שהוצנח ליחידה, קרא לי לאהל מ"פ והסביר לי שאינני בוגר מספיק; מוטב שאתבשל יותר זמן בהדרכה כמ"כ. כך יצא שבמקום ליסוע לבה"ד 1 נסעתי עם משאית למשמר הנגב להביא אספקה לפלוגה. הלכתי ליד המידשאה מול הצריפים כשלפתע שמעתי קול רגוז רוטן מאחורי: "ארם, מה אתה עושה פה?". הסתובבתי. מולי סגן מפקד היחידה - אז סרן כמדומני, אריה שיפמן, לבוש מדים מצוחצחים כתמיד (יודעי דבר מספרים בלחישה שהיתה תחרות סמויה בינו לבין הרס"ר קדוש, מי מקפיד יותר על הופעה!), סוקר אותי בתהיה. הצדעתי לו והוא השיב בהצדעה רפה.

- "הגעתי עם משאית לאסוף אספקה לפלוגה" - השבתי. התהיה על פני שיפמן גברה.

- "מה אספקה! אתה היית אמור להיות ברגע זה בקורס קצינים, ארם!" - אמר בתוכחה.

- "כן המפקד, אבל  ג.  הסביר לי שאינני בשל לקורס!" - עניתי בצער (באמת שהייתי מדופרס. רציתי מאד להגיע לקורס). פיו של שיפמן נפער בתדהמה לרגע, ואחר כך ראיתי אותו מאדים מחימה. כשדבר, היה זה בקול נמוך ומאופק, אבל שמעתי בו מקצת החימה העצורה בו:

- "בוא איתי למשרד". הלכנו לצריף הישן ששימש את מפקדי שקד, מול הדשא והברכה. בחדר האמצעי ישבה הפקידה, נוכח הכניסה. השמאלי היה חדר מפקד הסיירת; הימני היה חדר הסגן; נכנסנו לחדר זה והוא סימן לי לשבת. הוא הקיף את השולחן ואמר לפקידה להשיג לו את סרן ג. כשנוצר הקשר תבע שיפמן לדעת באיזה סמכות מנע ממני הנ"ל מלצאת לקורס. הוא היה אדיב אבל תובעני ותקיף: "רשימת היוצאים נקבעה ע"י מפקדי היחידה, המיכסה הונחתה על ידי פיקוד דרום ומחזורי קצונה הינם החלטה של אכ"א  ולא של קצין זוטר מקומי. רשימת היוצאים כבר שוגרה ואושרה בכל הדרגים!".

- "ועכשיו" הוסיף שיפמן בחדות, "הכנסת אותי ואת היחידה לתיקול עם הפיקוד. קבל זאת כהתרעה!" (יכולתי רק לדמיין את דמותו השפופה של ג. בסיום השיחה המושחזת). אבל שיפמן לא סיים אתי. כעת ערך שיחה טלפונית ובירור עם בית הספר לקצונה, ופנה אלי:

- "ארם, אתה תצא בעוד שלשה שבועות לקורס הבא". מצב הרוח שלי השתפר פלאים. חזרתי לחייך (למרות שהתעצבתי על שפיספסתי את המחזור בפיקודו של סא"ל יעקב חסדאי).  הבנתי כמובן שהכל קשור במיכסות והחלטות קודמות שהוכרעו במיפקדת היחידה, אבל היתה לי תחושת הוקרה עמוקה לשיפמן על שהיה שליח טוב, נחוש וזריז. שמתי לב כיצד עלתה לפניו הבעיה ואיך פתר את קצותיה השונים מיידית וביעילות. אהבתי את זה. למדתי מזה.

אגב, מי שהובא להחליף אותי כמפקד כתה בהדרכה - היה כצהל'ה, היום חבר כנסת.

אם כן חברים, זו התמונה העיקרית שעולה אצלי אסוציאטיבית עם השם שיפמן: פניו המופתעות, מתקדרות לרגע בזעם עצור, וההבעה מתחלפת להחלטיות: טק...טק...טק  במהירות!    ... מופתע, מתמקם, פועל.

 אבל הספור של שיפמן עשיר יותר מן האנקדוטה הזוטרה הזו, וזהו שבאנו לשמוע עתה!