מנו קבל אותי בסבר פנים יפות והציע לי 3 אופציות: (1) להיות סמב"ס גולני, (סגן מפקד בסיס האם שלהם, שכחתי מקומו). הבנתי שמפה לא אתקדם כי לא אקודם לגדודים, וויתרתי. (2) להיות ק. אג"מ של יח' 300, יחידת הדרוזים; גם זה נראה סמטא ללא מוצא, וכבר עשיתי עבודה דומה כע. ק. אג"מ תחת דני אנקר באיזור סיני. (3) להישאר כמדריך בקורס מ"פ. אולי יותר טוב, אבל בלי ודאות. החלטתי להשתחרר. בדיעבד, הסתבר שהפירוק לא היה מיידי, וייתכן שכדאי היה לי להישאר. כבר עברתי 4 מג"דים (פואד, וולף, פאצי וספקטור) , הייתי מרויח עוד אחד :) .

בנוסף - כמה חודשים אחרי השיחרור קבלתי בטלפון מאפי פיין / איתם שהיה איתי בקורס. הוא קבל את סיירת גולני, והציע לי להיות מפקד צוות אצלו, מחזור אחד ואח"כ קידום; רצה לשדרג את הסיירת ולהביא סגל שיהיה מקורב אליו. די ניפגעתי מההצעה כי ראיתי בכך פגיעה בשקד: מ"פ משקד יורד למפקד צוות בסיירת גולני? חברים יודעי דבר אמרו לי שטעיתי בגדול; זו היתה יכולה להיות ירידה לצורך עליה, ומפה היה יכול להיות זינוק לגדודים, וגם כי רמת הפרט בסיירת גולני גבוהה יותר מן הממוצע בשקד, ענין של קב"א ושל הקפדות.

עכ"פ בערך שנה אח"כ, ואולי יותר מאוחר, קבלתי הצעה מאסף חפץ שקבל את הפיקוד על הימ"מ, שמע עלי, ורצה אותי כקמב"ץ. הזמין אותי להתרשם - ונידלקתי. הייתי כ"כ שרוף על פעילות מבצעית באותה תקופה, שהיו לי הירהורים על לגיון הזרים הצרפתי, חח . והנה הצעה מעולה. חצי שנה הריצו אותי בלך ושוב. הסתבר שהמישטרה גילתה שיש לי נכות קלה מאגף השיקום (פגיעה בשמיעה) וסירבה לגייס אותי. היה מאבק בין חפץ לכח-אדם, וכח-אדם ניצח.

אז עברתי לעבוד בבטחון נתב"ג ומהר מאד שובצתי בהדרכה והפכתי למומחה המקומי בתיעוד זר, סימני זיוף ואמצעי אבטחה. בעקבות כך קבלתי שוב הצעה: להיות עוזרו של האחראי על כך במוסד. אבל בשלב זה, אחר שויקי וייסמן ידידי הצייר ז"ל ואני קבלנו שחורות בקרטה, כבר מנוי וגמור היה עמי ליסוע ליפן, להתאמן, וההמשך ידוע: מדינת ישראל הפסידה זייפן כשרוני, וצבר חי באושר (בלי עושר) עם אמנויות לחימה עד עצם היום הזה. הכל באשמת "הפירוק".

[