לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקס
שתי הארות, לקראת בציר 2016.
עליונות הדברת.
מאחר והרמטכ"ל סגנו ואלופיו, אמורים להבטיח את כשרות הגיסות, לרבות קביעת "עשה ועל תעשה" כנורמות לחימה. כל שכן כאשר ברשותם מערכת אוטונומית, שלה (רשימה חלקית): תקציב אדיר, אגפים, מדורים, ספר חוקים, מצ"ח, בתי דין, מתקני תחזוקה והדרכה - הנחזים כ"עולם בפני עצמו". קשה להבין את פשר "יצאתם מהארון" של אבירי צה"ל, בתעדוף (מחידושי לשון במילון צבאי) הזירה הציבורית להטפת מוסר, וחמור מזה בהתייחסות ממוקדת אך ורק לסוגיה מוסרית של "חייל בודד". שהרי אין כמותה, כהסחת דעת מסוגיות מוסר ערכיות לא פחות, כמו: הכשרה שגויה של הגייסות, וכמובן התעלמות מערך מוסרי שאין חשוב ממנו לצבא - לנצח במלחמה.
לא פלא כי לשם הסטת תשומת הלב מהחשוב יותר לחשוב פחות, התגייסו לאחרונה שלשה רבי אלופים במיל' (יעלון, אשכנזי, גנץ) ומאות בכירים במיל', בתמיכתם בסדרת חינוך שעובר הציבור תחת שרביט הרמטכ"ל וסגנו, בלי תת הגיג של ביקורת מקצועית על המתרחש. למרות שכללי הדמוקרטיה, מחייבים יוצאי צבא להתייצב "בשפיץ" הביקורת והבקרה בסוגיית ביטחון בכלל, ובפרט לאופני תפקודו של הצבא. אלא שהללו במקום ביקורת, בחרו לסייע ליורשיהם בפיתוח "מילון מושגים" - להכלת כישלונות ולשחיקת נורמות לחימה. למרות שכל בער יודע כי שחיקתם, כמוה כהחלשת הצבא. כל שכן ברי לכל, כי אלמלא אותם נורמות הנשחקות היום חדשות לבקרים שררו בתש"ח - סביר עד בטוח כי מדינת ישראל, הייתה עדיין בגדר חלום.
כדי להבין את פשר שליטת "הדברת" כחליף לעשייה, אפשר "בהפוך על הפוך" להיעזר בנאום שנשא במכללה לביטחון לאומי יצחק רבין ז"ל רב אלוף במיל', וראש ממשלת ישראל ושר הביטחון.
וכך אמר: "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים "יהיה בסדר". צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי - נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך- כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום.
ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.
אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבוריים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".
לכאורה כל מילה בסלע, אלא שבמעשה, נשמעים הדברים כאילו נאמרו מפיו של מטיף בשער, ולא מפיו של מפקד.
אומנם נכון כי לעיתים נוהג מפקד להרחיב מעט ולנמק, ובלבד ולאחר מכן באה פקודה חדה וברורה.
במהופך מזה ולמרות מעמדו "כמפקד העליון של הצבא" בחר רבין המנוח בדברי כיבושין, כאילו המדובר בסוגיה מתחומי הנימוסים וההליכות - ולא בהנמקות טרם פקודה, למניעת שפיכת דם ודמים מעל ומעבר לנדרש.
לפי כך ראוי לקבל את דברי ההטפה של הרמטכ"ל וסגנו, בסלחנות וגם כהוכחה - כי באשפת החיצים שלהם אין ולא כלום, זולת דברת מזיקה.
ערך עליון למפקד עברי, לדעת שאתה לא יודע.
כאחד שעוד במהלך שירותו בקבע, קיבל מנדט רשמי מרמטכ"ל, להכין ולהציג תוואי פעולה שונה מהקיים. עמדתי כבר בתחילת הפרויקט על כך שהפיקוד הבכיר מאז תחילת שנות החמישים, בחר משום מה בתוואי הפעלה שגוי ומתעתע, ככזה המנתב את כישוריהם אומץ לבם ומסירותם שאין בהם מתום, להרחבת הפער בין הרצוי למצוי.
מה שבא לביטוי לעת היותם מפקדי גדודים ויחידות מיוחדות, באומץ לב בדבקות ללא פשרות במשימתם. במהופך מזה בולטת לרעה פעילותם, כתא"ל, אלופים, ורבי אלופים.
מה שמצביע על חסך מובנה בתהליכי הכשרתם, המסתמן כתהום שלא גושרה כהלכה - במעבר מדרג הפיקוד על גדוד, לניהוג מערכות משולבות מדרג החטיבה בואכה המטכ"ל.
לא בכדי נחזה ניהוג הצבא במלחמות, כתואם לדפוסי הפעלת גדוד. דהיינו הקרב החטיבתי נחזה , כלחימה נפרדת של שלשה גדודים. כנ"ל ועל פי מכפיל משולש בדרג האוגדה, הגייס הפיקוד המרחבי והמטכ"ל.
למרבה הצער זולת "קורא תגר", לא נמצא עד היום נימול / ואו בת ישראל כשרה, כדי לחקור את פשר התהום הפעורה, כל שכן לתכנן גשר יציב מעליה.
שהרי כל בר דעת יודע כי מחצית מתקופת שירותם של קציני היבשה בקבע, מתבצעת במסלול החיילי: חי"ר, שריון, יחי' מיוחדות, הנדסה, תותחנים וכדומה. כך שלדידם של אלה העתידים לעמוד בראש הצבא, ה"קרב המשולב הבין חיילי והבין זרועי" וחשוב יותר לקחיו - אינם חלק, אפילו לא מנה מזערית בתפריט שעל סדר יומם.
נלווה לפגע הקודם אחד נוסף הנובע מתפיסת האימונים קלוקלת ומזיקה. שבה תרגול עוצבה, מהווה לאמתו של דבר בעיקר "בוחן מפקד". לא הלאה את הקורא בנזק הנגרם למתאמן, זולת ציון אחד מתוצריו היותר מזיקים. הנחזה בצה"ל, כרתיעה מובנית מהפעלת כוח אורגני גדול, יהיה בודד ואו משולב במאמץ גדול יותר.
על חוסר ההבנה כיצד להפעיל כוחות גדולים בלחימה בטרור, עמדו זה מכבר ילדי הגן בכרמי יוסף. בכך שזיהו כיצד צה"ל שלהם ושלנו שוחק במו ידיו את שאריות ההרתעה. פועל הפעלת הכוח הסדיר, יהיה מספרם ברבבות ואף במאות אלפים. לדעת ילדי הגן במושבה, מנקודת ראותו של האויב (מחבל, ואו סתם שונא ישראל), כל העוצמה של צה"ל, מתגמדת שווה ערך לחולית החיילים העומדת לנגד עיניו.
וגם בכך אין די, כדי לתאר את נקודות התורפה של צה"ל שלנו. הנה כתוסף אחת נוספת, דומיננטית דיה כדי להציגה קבל עם ועדה:
כפי שמוכר וידוע בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) משבלל (ראה מילון צה"ל) את דעת חניכיו בתורת עבודת המטה, כשלעצמה נכונה. אלא שכאילו מעשה שטן, בכל המלחמות קשה עד בלתי אפשרי למצוא קשר, בין תורת עבודת המטה הכתובה, לאופני מימושה בפועל.
את הסיבה לפגע, ביאר סא"ל שמחוני בעדות (כקצין אג"מ צפון במלחמת יוה"כ, לימים אלוף וראש מה"ד) בפני ועדת אגרנט, וכך אמר: "תורת עבודת המטה רלוונטית לתרגילים ולפו"ם, במלחמה זה אחרת"!!!.
אכן קשה ובעצם בלתי אפשרי לפסול קביעתו של שמחוני, מהטעם הפשוט: אותו פגע רע שבגינו שילמה ישראל מחיר עתק ומיותר בדם ובדמים, השתקף איך לא: ב"מלחמת שלום הגליל", לאחר מכן ב"מלחמת לבנון השנייה", עובר ל"עופרת יצוקה", משם למבצע "עמוד ענן", וכמובן מאילו - שלט הפגע הרע במבצע "צוק איתן", באין עוצר.
סוף דבר.
מכל חברי לשרות בקבע, אלופים בתחומים ספציפיים, כמו שריון, חי"ר, ארט' אוויר וים. זכיתי במנדט לתכנן ולהעמיד לצה"ל אלטרנטיבה להפעלתו בימי שגרה. הגם שעוד קודם והרבה מזה, ביום שבו נשבעתי לצה"ל נשאתי על כתפי רובה צ'כי מעידן של פעם. מה שהקשה עלי ועוד איך הקשה, שלא להתרשם מהעוצמה המגולמת בארסנל של צה"ל.
אלא שתוך כדי נבירה בסוגיות לעומקם, נחשף בפני חסם אדיר ממד ועתיר נזק, שלא למרבה הפלא כולו "כחול לבן". את השיטות והדרכים להסרתו העברתי למטכ"ל, אלא שזה ש"לדעתו יודע הכול". יתמיד מן הסתם בדרכו הנוכחית, עדי עד "שיידע, כי איננו יודע". לאחר מכן - הבטחה שלי, יבוא המפנה.
אמציה חן (פצי) תא"ל מיל'
ט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
