יובל נולד בקיבוץ דן ביום 29 ביולי 1952. בן להורים יוצאי שואה – דבר שנתן את אותותיו בגיבוש אישיותו. גדל והתחנך בקבוצת "סלע". ילד סגור ומופנם, כאילו אינו מרשה לעצמו לגלות רגשות. כבר בילדותו התגלה כמי שפיו ולבו שווים. לא שאף למצוא חן או לרצות מישהו. בילדותו כמו גם בבגרותו לא ניסה להתאים את עצמו למערכת המושגים של החברה. היתה לו מערכת מושגים משלו ולה שמר אמונים. כאשר עשה משהו, עשה עם כל הלב וללא לבטים. וכאשר לא נראה לו הדבר קבע לעצמו את חוקי המשחק לפיהם יפעל.
כילד וכנער עסק בספורט. היה שחקן ושוער בקבוצת הכדורגל. היה חבר בנבחרת הכדורעף של הקיבוץ ולימים אימן נערים. אהב את הסקי, ומדי שנה בילה חופשה באחד מאתרי הסקי של אירופה. גם כאן אהב לאמן, ובעיקר להוביל גולשים מתחילים ולהביאם להחלקה בטוחה.
לקראת גיוסו לצה"ל, באוקטובר 1970, עבר בהצלחה מבדקי קורס טיס, ואכן צורף לקורס ועבר בו את תקופת הגיבוש. אז עזב את הקורס והתגייס לסיירת "שקד". שם שרת, ושם רכש חברים רבים ששמרו אתו על קשר עד יומו האחרון.
לאחר השחרור עבד במטע. יצא ללמוד הוראת ספורט במכון וינגייט, אך לא השלים את חוק לימודיו. פרק זמן מסוים עבד בנוי. עם עילית, חברתו, יצא לחופשה בניו יורק, שם מצא את פרנסתם בקבוצת "מוברים" ישראלים. בניו יורק נישאו השנים נישואים אזרחיים. בשנת 1989 נולד תום. לאחר זמן התפרקה המשפחה, אך שני ההורים המשיכו לטפל בתום ולדאוג לו בכל לבם.
את כישוריו הטבעיים הביא יובל לביטוי כאשר השתלט על המחשב וסודותיו, הרוב בלימוד עצמי ומעט בקורסים קצרים. ידע לתת פתרונות לחברים שברשותם מחשבים. עזר בהקמת אתר האינטרנט של דן והיה מפעיל האתר ורשת האינטרנט של הקיבוץ. לאחרונה קיבל על עצמו את ריכוז צי הרכב של הקיבוץ.
אתמול בשישי עלו חברי מחזור נובמבר 70 לקברו של יובל שדה ז"ל בקיבוץ דן.לפני 12 שנה.לאחר האזכרה התכנסו בדג על הדן.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
.jpg)
