הערות של צבר ארם על ספרו של מייק אלדר, כפי שצוטט באינטרנט לאחרונה:
א. לגבי הקרב עם הקומנדו המצרי במארב בין רומני לבלוזה התיאור כפי שנימסר שם (משם נראה כביכול היו שני כחות שקד שהסתערו ועוד) שגוי לחלוטין.. והרי סדר האירועים הנכונים בקצרה. זחלמי שקד בפיקוד ירון ספרא ז"ל אגפו בכביש את הרכבים הפגועים תוך ירי אגפי. הרכב האחרון בפיקוד בניה (יהודה בן-יעקב הי"ד ז"ל) אליו הצטרפנו רפי סעיד ואנכי, שמר ריווחי היתקלות כ-60 עד 100 מטר מהזחל"מ שלפניו וכשהנהג החל לסוב עם עיקול הכביש ראה לפתע לפניו זחל"מ בוער על הכביש. הסברא היתה שזה זחל"מ שקד שנסע לפנינו. מייד הכניס לרוורס ונסע אחורה אל מעבר למסתור העיקול. רגע של היסוס של בניה גרם לשינויי ההנהגה. רפי סעיד תפס יוזמה ומנהיגות מיידית, הורה לקפוץ מן הרכב ומייד הטיל משימות. לנהגים הורה להישאר עם הרכבים מאחור (נהג הזחלם יואב עזיאל ונהג ג'יפ הקמב"ץ דב רבינוביץ הי"ד ז"ל). אז הורה לרוב הנוכחים הוראות אישיות כגון להקש לקחת את המרגמה וכו'. נענו על הדיונה הצפונית כחמישים עד מאה מטר מן הכביש (למנוע זיהוי ע"י המצרים המתצפתים לאורך הכביש) בכיוון מזרחה ליצירת מגע עם המארב. לפתע ראינו שני טנקים על מדרון קדמי ולידם סא"ל. רפי ביקש מהסא"ל טנק לביצוע שת"פ; אושר ורפי תיקשר עם המט"ק בטלפון החיצוני שלו. הטנק החל לגלוש מזרחה ואנחנו רצנו בעקבותיו בחול הכבד, כח יחיד בן 12 לוחמים כאשר רפי נע במרכז החוד בניה מימינו, ואני משמאלו. השאר בטור מדורג מאחורינו ברווח ניכר, יהודה ברנט, אהרן הקש נחמיאס ואחרים. הציטוט מספרו של מייק אלדר טען בזילזול שהקומנדו המצרי בקושי נילחם ואני אומר שריבוי הניפגעים (טנקים, משאיות וזחלמים פגועים וגוויות של לוחמי צה"ל) פרט לקרב שלנו, והעובדה שהקרב נערך אחר שהונחתו כ 25 ק"מ משם וביצעו הליכה חפוזה תוך איגוף בלוזה, היערכות למארב, חפירת שוחות וביצוע מעולה, וקרבות עם גדודו של אסף יגורי, מורה אחרת; שרידיהם (בין 60 ל 80 שספרנו בסריקה לאחור, תוקן בספירת אימות של מיפקדת האוגדה למחרת היום ל - כ 160; אני מניח שההפרש נהרגו לפני שפגענו בהם, בהיתקלויות קודמות) הם אלו שלחמו בנו - וניכחדו. הם לחמו בנחישות ובאומץ, כגון לוחמה פיזית פנים אל פנים בשוחה, הערמה של לוחמיהם ע"י התחפשות למתים בכדי לירות מייד לאחמ"כ, ולוחם מצרי שירה לעברנו בשפיפה וסב על עקבותיו תוך ריצה לעבר הטנק שלנו כשהוא מנסה להשחיל רימון למדף הנהג הפתוח. נילחמו בקושי? - הכותב פשוט מתעד בקושי!
ב. לגבי הקרב לפתיחת הציר למעוז בודפשט. לא נע עמנו שום כח נוסף: לא טנקים, לא הנדסה, לא נחל ולא מרגמות מתנייעות. רק שקד נטו, וכל החוד מורכב מכשמונה קצינים. אז מהיכן ההמצאה? הוכנסנו לתפקיד אחר קרב קודם לפתיחת הציר בו ניפגעו טנקים ותוך הליכה ליעד חלפנו על פניהם. מרגמות היו כח מסייע קילומטרים מאחור והם לדעתי מילאו תפקיד מכריע בהחלטת מפקד המצרים (אל"מ קשוח שפעל מעולה ובאומץ) לסגת, כשטיווחו את המצרים על פי הנחייתנו. אש המצרים היעילה ופני הקרקע השטוחים לחלוטין גרמו לקרב סטאטי ומשעמם כשחבורת החוד תקועה בשתי תלוליות זעירות. הוצאת ראש? נפגעת. אני עצמי הגעתי מכח המאסף לתלולית הימנית והייתי שם כשרמי סידון עלה לטווח מראש התלולית ונורה מייד בראשו. רפי סעיד בתלולית השמאלית החליט לשפר עמדות לכיוון המצרים ונע בדילוגי "חפה ודלג" עם בניה ז"ל עד לשוחות המצרים ממש; שם נהרג בניה וההתקדמות נבלמה. עודד נסים הי"ד ז"ל ניסה אף הוא להתקדם עימם אבל המאג שנשא האיט אותו והוא נורה.
ג. לגבי קרב החוה הסינית בצומת לקסיקון טירטור.
השתתפו שתי פלוגות שקד: פלוגה ג' בפיקודי הגיעה בבהילות ממרכז הארץ ולא היתה מצויידת כלל; על כ 30 כלי רכב שהשגנו מפה ומשם כמיטב מסורת שקד, היה לי למשל רק מ"ק יחיד; צחקתי כשקבלתי תדר לרשת פלוגתית! ופלוגה ד' של אלי שגיא ז"ל הי"ד. אלי היה קפדן מינהלתי וטאקטי ידוע ובפרט רכבו היה מצוייד לעילא. ביקשתי ממנו לפחות מ"ק אחד אבל הוא סירב. במיסגרת הכנותיו לדוגמא - ברר בקפדנות את חיליו לודא שלוקח רק לוחמים מעולים אלף אלף ואף ביצע החלפות ציוות בהתאם כשהוריד חיל מסויים על מנת לקלוט את איציק סופר המעולה (וכך הציל את חיי זה שהורד).
כח שקד ת"פ חטיבה 14 הכולל את פלוגה ד' של אלי שגיא הי"ד ז"ל ועימו חבורת הפיקוד של המג"ד ספקטור, ואת פלוגה ג' שלי (צבר) עם הסמג"ד יובל דביר נע על דיונות דרומית לכביש כיוון שציר עכביש היה מטווח ע"י ארטילריה מצרית וע"י חי"ר נושא נשק נ"ט מתעלות החוה הסינית (עי' על זה בספרו המצויין של עמירם אזוב - "הצליחה"). יצאנו מקו החת"מ (כספי 56) בניווט חולות לכיוון לקקן כשתפקידנו לטהר ולאבטח את איזור הצליחה. פנינו צפונ על לקסיקון. אלי (וספקטור) פנה מערבה על ציר נחלה לכיוון התעלה ואני המשכתי צפונה לכיוון טירטור בו הייתי אמור לפנות מערבה. בצומת נחלה לקח כמה דקות עד שזיהיתי את הטנקים שצורפו אלי. נענו כשמשמאלנו (מערב לנו) שדה מוקשים ומימיננו תעלת נ"ט; משמע אי אפשר לסטות מן הציר. כשניפתחה האש מאיזור הצומת תחת תאורה מאסיבית של פגזי תאורה התברר שיש שם מיגנן נ"ט יעיל בצירוף ציידי טנקים מצריים ברוב תעלות החוה הסינית (הם אלו שעיכבו את הצליחה ואת הגעת הדוברות והגלילים, ואת תנועת חטיבה 600 ופגעו בחטיבות 14 ו- 405. וטבחו בצנחנים למחרת היום ... וכו').
האש היעילה גרמה לפגיעות מיידיות. רכבו של אלי שגיא מ"פ ג' נפגע וחסם את ציר נחלה מערבה. הטנק המוביל שלי התלקח וחסם את לקסיקון בכיוון צפונה. נתתי מייד הוראה לכל האנשים להישפך לתעלת הנ"ט ע"מ להמשיך רגלית ולהתקיל את החי"ר ואת הטנקים (היינו מצויידים ב RPG) רגלית, פרט לנהגים שיסיגו את הרכבים לאחור. בינתיים (עד שיזוזו כל הרכבים האחוריים) הוריתי לצוות המרגמה 82 מ"מ שלי (הרכב שלי היה דגם ג' וקירותיו מלאים פצצות זרחן, חנ"מ עשן) לטווח את האויב. לפתע מופיע "פרד" בריצה וצועק עלי מדוע הורדתי את האנשים. כשקלט את התמונה ואת הסברי דרש לראות את כרטיס הטווחים של הרגמים! היה זה בעת שהתכופפנו מעליו שהרכב ניפגע, כנראה ממעיך של טנק והתלקח תוך שפגזי המרגמה מתפוצצים. אבדתי את ההכרה ועפתי כחמישים מטר. התעוררתי על האדמה ללא שמיעה, כשהחזה הידיים והכתפיים מרוססים כהוגן וכן רסיס מגודל מאד ברגל ואחד בבורת ימין. ראיתי קבוצה של חיילים שאינם מראים נטייה לקום, קראתי לעזרה וגררנו אותם לתעלת הנ"ט שם התפקדנו. כמדומני שדן שחורי וחיים דיין יצאו בלי פגע (למעט המצלמה של שחורי) אבל רוב השאר ניפגעו קלות כמוני. משהלה לב ממשמר הנגב שלא ירד מן הרכב - אבד עין, וכמה
נהרגו, בהם נהג הרכב, ואהובנו אריק כץ מרחובות, הרס"פ הפלוגתי.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
