עם יצרני הבשר המעודן לא הצליחה ריכרד לוי להתחרות, ומול הלוף שלה אף אחד לא ניסה להתחרות

התמוטטותה של חברת ריכרד לוי מעידה יותר מכל שהנאמנות איננה משתלמת. הנה לכם חברה תעשייתית ותיקה, ששמה את מבטחה, לחמה ואת הלוף שלה בצה"ל - ומה שהיה לפני 50 שנה ההשקעה הכי בטוחה במשק, הסתבר כרעוע יותר מכרעי תרנגולת.
כמעט 50 שנה עובד מפעל ריכרד לוי בחולון. כמה דורות של משפחת קרליבך עבדו במפעלועמלו על איכות הלוף והבשר המשומר. 50 שנה צעד צה"ל על קיבתו ועל הלוף של משפחת קרליבך ולא אמר די. הלוף של ריכרד לוי הוא לא רק מוצר מזין שסתם את קיבתם המקרקרת של מאות אלפי לוחמים (גם אם על הטעם אפשר להתווכח) - הוא גם אבן דרך תרבותית.
עד שיום אחד נולדו הקופונים של הרכש בכספי הסיוע האמריקנים מהשוק האמריקני,וההזמנות מריכרד לוי הצטמצמו. החברה התאימה את עצמה וניסתה להגדיל את נתח של השוק המוסדי על חשבון הצה"לי.
במקביל, החל לפרוח שוק הבשר המעובד-אך-משובח ונולדו נישות חדשות ומתמחות. זוגלובק,הוד לבן, טיב טירת צבי, מעדני מזרע ומעדני יחיעם, המציאו את הנישות ומילאואותן. ריכרד לוי ניסתה לפתח את הלוף, לשבח את טעמו ולהעלות אותו על המדפיםברשתות השיווק. היא לא הצליחה להתחרות באחרים, ועל הנישה של הלוף אף אחד לארצה להתחרות איתה.
הקיבה הישראלית הפכה אנינה, והציבור על אזרחי לא רצה לוף על שולחן ליל שבת.צה"ל כבר הודיע לפני כמה חודשים, שזה עניין של זמן עד שהלוף יוצא מהתפריט.המתחרות בשוק לא רצו לקנות את המותג-לא מותג, שהשוק הבטוח שלו כבר לא כל כך בטוח. וכך, נותר הלוף לבדו, עם 50 עובדים מפוטרים וחובות של 10 מיליון שקל.