סמי (קוז'וקרו) קורן, בן מחזור מאי 71, הלך הבוקר לעולמו לאחר שלפני שנים חטף "סטרוק"בימים האחרונים החמיר מצבו.
יהי זכרו לעד
יושבים שבעה בביתו במושב
נווה מבטח הקציר31 בוקר עצוב. סמי קוזקרו היה מהמפקדים המיוחדים שהיו לי בשקד. דצמבר 73.לילה גשום בסאנור.אנחנו במיטות, אחרי עוד יום אימונים ואז מקפיצים אותנו ומתחיל קאדר לילי בראשותו של סמי.אנחנו עם קורות חשמל על הכתפיים בדרך לטיול לילי לכיוון מעלה לקבר השיח.סמי נואם לנו כמה אנחנו חארות וחיילי שוקולד, וכשהוא מתקרב אלי אני מסנן כלפיו בעצבים, משהו בסגנון :"אם לא היינו בצבא הייתי מראה לך את נחת זרועי".סמי הסתכל עלי,שתק ואז יצאנו את הש.ג. של הבסיס,חצינו את הכביש עם הקורות על הכתפיים.לא אשכח איך הוא נעצר, נעמד מולנו וצועק:"שקל, צא החוצה!"כשאני נעמד מולו הוא אומר לי עם החיוך המיוחד והמקסים שלו."שקל, אנחנו מחוץ לבסיס, פה אין חייל ומפקד.אז יש לך הזדמנות להראות לי את נחת ידך".סמי מוריד את החולצה שלו,מחייך את חיוכו ופה הבנתי שאני הסתבכתי.חתיכת גופה שרירית היתה לו. כדי לצאת מהפלונטר עניתי לו שאני לא מעוניין כי אחרי זה הוא בטח ילשין עלי.לשימחתי הוא לא התעקש שאראה לו את נחת זרועי. אבל מאז,מדי פעם שהיינו נפגשים הוא כל פעם היה מזכיר לי את הארוע הזה ומציע שנגמור את מה שלא סיימנו באותו הלילה. כמובן שסירבתי.כשנודע לי על הארוע המוחי שעבר, נמנעתי לבקר אותו. רציתי שתמיד תישאר לנגד עיני הדמות של סמי המפקד הבריון עם החיוך הנצחי ולא של סמי חסר האונים שרוע במיטת חוליו. אלוהים לוקח גם את הטובים אליו.תנצבה. לזכרו רוצה לשתף אותכם בקטע קטן מאישיותו הגדולה, של סמי שנהל את קאנטרי נוה שרת, שאותו שדרג והפכו למקום מבוקש מאד לתושבי האזור. אותי ריגש במיוחד כמה נלחם סמי ,על מנת להעסיק מספר לוחמים חברים לנשק .בקאנטרי למרות שהיו התנגדויות מצד העיריה ,הוא נלחם על מנת שהיה לעובד משלנו שנקלה לבעיות כלכליות משכורת חודשית ובעיקר תנאים סוציאליים על מנת לשמור לאותו חבר את זכויות הפנסיה.ובטוח לאומי. בתקופה שלא כולם זוכרים, מה זה להיות חבר אמיתי. וסמי זכר גם זכר.כמה עצוב שחייו נעצרו מוקדם מידי. נתנחם בזה שהשתחרר מחיים קשים וסבל רב בשנים האחרונות.אהבתי אותך מאד קוזיקארו יקר.נזכור אותך לעד.יוסי הלפמן.
טירונות נובמבר 73. עומדים משמאל לימין יוסי אגסי,קוזקארו,און בוקסר,אילן גדרי,עמי סרוסי,שאר המצולמים אגוזניקים,תודה לגדרי על התמונה. מימין סמי ,אגסי,שקורי. סמי עם בני מחזורו בשורה למטה באמצע.תודה ליוסי אגסי על התמונה.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
.jpg)
