בקר טוב יוסי
ברצוני לשתף את החברים מהיחידה בסיפור שנראה לי מעניין
זה לא מזמן סיימתי לקרוא ספר שנקרא : "אות מאבשלום" הספר הוא רומן סוחף ומפתיע המבוסס על סיפור חייו של אבשלום פיינברג ,מייסד מחתרת ניל"י וממנהיגיה ,מן הדמויות המיתולוגיות בהיסטוריה של ארץ ישראל.
בשנת 1965 התחלתי ללמוד בבית הספר התיכון "אליאנס" ברמת-אביב , שם הכרתי את חברי לכיתה : אבשלום ( אבשה ) שהם ז'ל
אבשלום שהם נקרא ע"ש אבשלום פיינברג , סבתו של אבשלום שהם ,צילה, היתה אחותו של של אבשלום פיינברג
הדמיון בתמונות בין שניהם פשוט מדהים. הרומן עושה קשר דמיוני ביניהם ובין הגורל המשותף והאכזר.
אבשה שהם היה נער מקסים ובעיקר חבר נהדר ממשפחה מדהימה
קיבלנו צו גיוס לאותו יום , ה6 לאוגוסט 1969 , אבשה הציע לי להגיע מנוף-ים ( שכונת הולדתי ) לביתם בצפון ת'א , כדי להצטרף לאבא של אבשה ,דוד שהם ( שהיה מנכ'ל בנק כללי בישראל) שיסיע אותנו לבקו'ם.
בהגיענו לבקו'ם , אבשה מנסה לשכנע אותי להתנדב לסיירת שקד , אני מסביר לו שאין סיכוי שאתקבל כיוון שאני חובש משקפיים במספר גבוהה. אבשה לא מרפה ומשכנע אותי שאם הכשר החייתי שלי אין מצב שלא יקבלו אותי. החלטתי לנסות
אבשה נכנס לפני לביתן בו ישב סא'"ל פואד בן אליעזר וראיין את המועמדים , אבשה התקבל, נכנסתי אחריו , פואד העיף בי מבט ואמר :
" ימן אתה בטוח שתוכל להחזיק מעמד ביחדה כזו קשה של קיבוצנוקים חסונים ( שקלתי כ 64 ק"ג ) ?" ביקשתי שיתנו לי סיכוי
התחלנו את הטירונות של מחזור אוגוסט , אבשה התקשה והמשיך את הטירונות עם מחזור נובמבר אתם סיים את המסלול. אחר כך נפגשנו מספר פעמים ביחידה ,הוא היה גאה להיות לוחם ביחידה.
הפעם הבאה בה נפגשנו היתה לאחר פציעתו הקשה בתרגיל יעד מבוצר ביחידה , הייתי כבר סטודנט באוניברסיטת ת"א , הוא היה במחלקת שיקום מיוחדת ,לצערי ולכאבי הרב הוא לא היה מסוגל להכיר אנשים מן העבר .
הסיום להזכירכם היה הרבה יותר עצוב , הוריו עשו כל מאמץ לשפר את מצבו , אך למרבה הצער לאחר סידרת ניתוחים ארוכה בבית חולים בניו-יורק , אבשה שהם לא שרד , התאריך היה :
ה4 לפברואר 1974
הספר " אות מאבשלום" החזיר אותי אחורה להיזכר בחבר אהוב, ואני ממליץ לבוגרי מחזור אוגוסט ונובמבר וכל מכריו של אבשה לקרוא את הרומן המעניין הזה
בברכה
איציק בניטה
