המנגן במרגמה

                   כמו שסופר לצבר ויוסי 

                               כל הזכויות שמורות לאתר שקדניק   

כשניכנסנו לטירונות, בין טירטור לקריעה כנסו את הפלוגה יחד לחזות בהצגת תכלית של נק"ל, היכרות עם הנשק התיקני של פלוגת חי"ר: מאג, מיקלעון, בזוקה ו ... מרגמה 52 מילימטר! כשלש מאות מטר מאיתנו ובתחתית מדרון מתון ניצבה חבית. סמוך אלינו עמד המ"פ וסימן בראשו. סמל שחום, נמוך קומה ורזה, צעד בזריזות קדימה, כרע על ברך אחת ועיגן את המרגמה לקרקע מימין לברכו הימנית. הוא צפה אל מטרת החבית ושינה קמעא את זוית המרגמה, על פי אומדן עין כשהוא כפוף קמעא ומבטו על המטרה. סבוב הברז,  רגע של שהות ואז החבית טסה באויר בקול רעם והתפרקה. רגע, זה לא נגמר. נגוש העקרי שנותר נפל כחמישים מטר ממיקומה הראשוני והתגלגל קצת. הסמל הציב מחדש את מרגמתו ו.... שרידי החבית רוסקו בשנית! זה היה המיפגש המדהים הראשון שלי עם מי שכבר נחשב לאגדה בסיירת שקד ומחוצה לה - מנחם קוגמן מגדרה. כעת אנחנו בדירה של יוסי, מנחם מרווה אותנו בחוויותיו.  

 צבר: איזה מחזור אתה בסיירת שקד, מנחם?

קוגמן: אוגוסט 1968.

יוסי: מי היה איתך במחזור, איזה שמות שנכיר?                      

קוגמן: חנן סורק ממושב קדרון, היינו יחד בכתה. התגייסנו בהפרש של יום יומיים ובלי שנדע אחד על השני ניפגשנו בהפתעה בבסיס היחידה.

יוסי: עוד שמות.

לוסטינגר,(צבר מעיר שלוסטינגר שינה את שמו)  שמעון  עמיר (לשעבר עמאר), אליעזר קשביצקי שהיינו צמד חמד (הוא היה המאגיסט) אבל היה כבד והתקשיתי להרים אותו הרמת וסחיבת פצועים ; הוא היה מגודל ואני בא מארץ ליליפוט; אבל התפשרנו - פעם הוא סחב אותי ופעם להיפך, אני הייתי על הגב שלו. אחרי שנים פגשתי אותו במטוס מלונדון כשחזרנו מלבקר את בנותינו, היה מרגש. 

מי עוד?  פלטין (המנומש) נידמה לי שאין לו חשק להיות בקשר עם חברה מהתקופה ואולי אני טועה, והיה ישראל לוין ז"ל שנהרג בתאונת דרכים, נידמה לי מקבוץ שפיים ועוד.

צבר: איפה עשיתם טירונות ומי היו הסגל?

 טירונות היתה בשועפט, המ"מ מתי פיינגולד. באימון לוחם היה המ"מ מישמיש (אריה כץ האגדי ז"ל) והסמל היה חנוך ליטוין, בערד. 

צבר: מי היו מפקדי היחידה (יוסי: תגיד סיירת שקד), טוב סיירת שקד, בזמנך?

קוגמן: התחלתי עם פואד ואח"כ כשהייתי בפלוגה ג' היה דני וולף. המ"פ היה מוסא אברהמי.  בג' היה גם זאב רחמן ממשמר הנגב.

צבר: קצת חוויות מהטירונות, משהו על מישמיש?

קוגמן: ישר על פתיחת הטירונות מישמיש המ"מ הודיע לנו שאנחנו צריכים להגיע לחצבה אלא המשאיות לא הגיעו, לכן ניאלץ ללכת לשם ברגל ממישמר הנגב. זה היה מסע פתיחה. חויה שניה כשהגענו למעלה עקרבים והוא החליט שאנחנו פדלאות וכעס; פעם ראשונה בשבילנו לזכות בביזוי ולחוש את השפלת היות פדלאה.  

צבר: עם מישמיש היו לך ודאי גם חוויות נחמדות, לא רק אימת המסע והשפלות...

קוגמן:  נו, דוגמא לסוג הזה של חוויות היתה בדיוק לפני שהתחלנו אימון לוחם; לפני הירידה לערד - לקח אותנו מישמיש לקטיף אשכוליות במשמר הנגב!

צבר: זה היה ביקור בשיטת מישמיש? כי הוא הרי זכה לכינוי כיון שהיה רץ מהבסיס לקבוץ עם תד"ל מלא חול, שופך אותו במשק, ממלא במישמישים וחוזר בריצה לבסיס; כך לפחות מספרים.

קוגמן: (צוחק) לא לא, לא בשיטת מישמיש.  

יוסי: נחמד לשמוע על מסעות אבל הבשר של הראיון הזה הוא הצינור הקטן שהפך אותך לחיל גדול ומפורסם בכל צהל, גם מעבר לשירותך.

קוגמן: טוב, זה קרה כך;  באחד האימונים המחלקתיים החליט מישמיש שאני מספיק טוב להיות רגם. מכאן התחיל הבלגן שלי עם מרגמות. באימון הראשון שלי כרגם בפגז הראשון פגעתי תלול מסלול בחבית על מדרון הר כ300 400 מטר. איך עשיתי את זה? צריך הרבה רגש, יד עדינה ועוד כישורים מיוחדים יעודיים ... עזוב! צחקתי, אני פשוט לא יודע. זה קרה ובתוך הפלוגה, בינתיים, זה נחתם. מאז החליטו שאני הרגם בהא הידיעה אבל אינני יכול להסביר כיצד פגעתי.  מאז כל האימון סחבתי מרגמה עם 30 פצצות חנ"מ ו10 עשן ירוקות - אתם זוכרים. באתי למישמיש וביקשתי מישהו שישמש מס' 2 כעוזר. מישמיש ענה לי  - בסיירת שקד אין דבר כזה. 

יוסי: יצא לך שם בתוך סיירת שקד. מתי התחלת ליצא אותו?

קוגמן: אה, זה התחיל מייד אחרי אימון לוחם, כשהלכנו ישר לקורס מכי"ם לסיירות (חרוב אגוז שקד סיירת גולני ושייטת) בכרמיאל. באחד התרגילים בקשו רגם, ואחד המ"מים בשם  גדעון (כמדומה כפיר) סופר לו ע"י אחד החברים שאני מסוגל לפגוע נקודתית במטרה, הוא סירב להאמין; גם אני לא הייתי מאמין אם לא הייתי מכיר את קוגמן (מחייך). אז התערבנו על סוף שבוע לחבורה מסיירת שקד. התוצאה ... נאלץ לתת לנו סוף שבוע.

יוסי וצבר צוחקים.

קוגמן: אחרי קורס מ"כים הגעתי לפלוגה ג' שהיתה ברומני ועשינו פתיחת צירים בימת ברדאוויל, מוצב פליקאן (כמדומה שהוא שנקרא אח"כ בודפשט והתפרסם כשהיה במצור במלחמת יום כפור תחת פקודו של מוטי אשכנזי) וציר טמפו. משם עברנו לגיזרה המרכזית לטסה בחולות מרכז סיני - סיורים לפירדאן ועוד, מארבי דגנים.  אתה רוצה לדעת  איך קניתי לי שם כלל צהלי מוחלט? באחד הסיורים בדרכי האש הגענו למוצב מסוים ובדיוק היה שם סיור מג"דים. דברו על חומה שמקים טרקטור בצד המצרי ולא ניתן לפגוע בו בכינון ישיר . אחד הקצינים מן הקבוצה זיהה אותי ואמר: רגע חברה, יש לנו פה את קוגמן מסיירת שקד. יש לך פה מרגמה? הקצינים האחרים צחקו בזילזול. הצצתי בטקרטור או במקומו מאחרי סוללת החול שהיה עסוק בבנייתה, דרך החור בארגזים, אתה זוכר?  אמרתי לעצמי: קוגמן, או שאתה קונה את עולמך לשנים או שהמגדים הללו יאמרו שאנשי הסיירת הם רק דאווין...  הכנתי את המרגמה עם שלש פצצות. שיחררתי את הראשונה כשהקצינים צופים במשקפת. הפצצה נחתה על החומה סמוך לטרקטור ואחד מקציני הסיירת, מפלוגה ג', אולי שביט, צעק: פגעת בחומה, הטרקטור מאחורי החומה. משכתי טיפה ושיחררתי את השניה. הטקרטור ניפגע ישירות! המגדים נידהמו אבל אמרתי לעצמי: א', כבר הורדתי את כיסוי הפצצה השלישית אז חבל לסגור מחדש, ושנית - יחשבו שהקודם היה במקרה; אז כדאי להפגין שזה לא דאווין מקרי. השלישית  שוב פגעה בול בטרקטור שכעת עלה בלהבות. מעכשיו הספורים רצו בכל צהל כמאכולת אש. כבר בא אלי מישהו שהכרתי מקודם ואמר - שמע אתה בסיירת שקד, מספרים שיש לכם שם מישהו אשף מרגמה, אתה מכיר דבר כזה?

יוסי: עוד אירוע בסיני?

קוגמן: טוב, זמן מה אחרי מקרה זה היינו מספר ימים במוצב טמפו בו הוטל עלינו לפגוע במכוניות שעוברות בלילה בצד המצרי, על הכביש לפני תעלת המים המתוקים. חישבנו את המרחק על המפה לנקודה מסויימת והייתי מקשיב לצליל המכוניות שנוסעות ויורה לפי אומדן המרחק של המכונית מנקודת ההפצצה שלי. לפי צלילי המכוניות וחריקותיהן על הכביש  ולפי  צליל והילת ההתפוצצויות היו כמה וכמה הצלחות.

צבר: זאת אומרת, אתה היית מטווח על נקודה בכביש וירית להיכן שהמכונית עתידה להגיע בעוד רגע? לא יאומן!

יוסי: היה איזה ספור שביצעת ירי בכינון ישיר...

קוגמן: אה, זה קרה אח"כ כשעברנו לערבה לחדירות לצאפי פיפי כו'. אלו היו עיירות בצד הירדני של כיכר הירדן מדרום לים המלח, שם היו כחות של הצבא הירדני שאיפשרו לכמות רצינית של מחבלים, כמה מאות בכל אתר, להתמקם בסביבה, לחדור לשטחנו ולבצע פח"ע (פעילות חבלנית עויינת) במפעלי ים המלח ובישובי הסביבה וגם על מכוניות ישראליות שנעות בכבישי הסביבה. זהו. פיקוד דרום החליט להוריד את הזמם מסיירת שקד, כמו פיט בול שמשחררים אותו. לא הצטערו על זה. שקד חיסלו את התופעה כמו שחיסלו את בעיית הטרור בעזה בתקופת שרון, וכמו שטיפלו בציר טמפו באופן ששום יחידה מרובעת או נעולה - אינה יכולה לעשות. טוב, נקצר -  לילה אחד, היינו אמורים לפגוע במחבלים בתוך בית.  ואז בקשו שאפגע בבית. אמרתי - מה זה יעזור? מרגמה 52 לא תעשה לבית כלום. הצעתי שאתקדם בחושך ואירה בכינון ישיר דרך החלון לתוך הבית. חפשתי קיר לשים את המרגמה בכינון ישיר.  הקיר, מעין גדר אבנים כמו הטראסות בהרים לא החזיק מעמד, והתפורר.  עלה לי בראש רעיון מטורף לירות כשבסיס המרגמה יונח על ירכי או ברכי, תוך סכון שרגלי תרוסק. הייתי פשוט משוגע לבצע מושלם, לתת את חלקי להדברת האיום המתמשך על אזרחי ישראל. אז יריתי דרך החלון אל תוך הבית; מיבצעית - זו היתה הצלחה עצומה והמושג של ירי מרגמה 52 מ"מ בכינון ישיר ניכנס לצהל. למזלי למרות ההדף האדיר (כחצי טון!), והעובדה שהרגל כמעט ניתלשה,  ושצלעתי בכאבים עזים משך ימים - הרגל חזרה לתיקנה.

יוסי: ואחרי הערבה...

קוגמן: אחרי חודש בערבה עברנו לנוח בעזה. היינו בג'יבליה. המרגמה הזו ליותה אותי עד השיחרור וכל מקום בו היו זקוקים לחיפוי היו קוראים לי.    

יוסי: היית גם בהדרכה?

קוגמן: בדיוק אחרי עזה; עברתי להדרכה בערד, של מחזור מאי 70: כצל'ה, סמי קוז'יקרו, אורבך שבהביא אופנוע עם סירה וברחתי לו עם האופנוע. 

צבר: רגע, זה המחזור שמישמיש היה מ"פ שלהם? זאת אומרת שהוא זכר אותך לטובה כחניכו מאימון הלוחם.

קוגמן: ככה נראה...

צבר: מי עוד היה בסגל? נדמה לי פרד (יובל דביר) כסמ"פ, אשר זעירא כסמל מחלקה..

קוגמן: (מביט בשעון) הבת שלי צריכה לאסוף אותי לראות את הנכדים. נו, רק אוסיף שאח"כ ירדתי עם מחזור טירונים אחר שוב לעזה. וכמובן, כשהיו מבצעים הדגמת נק"ל היו מזמינים אותי עם המרגמה.   כך עד השיחרור.    

יוסי: ומה אחרי הצבא, ומה היום?

קוגמן: אני פנסיונר של חיל אויר בו עבדתי במחשבים. היום אני סבא במישרה מלאה וגם עובד קצת במוסך אפרים ברחוב הקישון, איזור התעשיה הצפוני של בני ברק. שקדניקים מוזמנים בחיבה ובהנחה לספל קפה עם זכרון של ריח מדורה. תפאדל.