פואד: ראיון עם כפפות והפתעות
                                                                                                          

הראיון נעשה ע"י יוסי הלפמן, תומלל ונערך ע"י הרב צבר ארם

בנובמבר 1966 מונה לשקד סמג"ד יהודי (בנימין בן אליעזר) עם כינוי ערבי: פואד. הוא נועד לשנות את צביון היחידה תחת מפקדה הבדווי הגלילי המיתי בעל השם היהודי - עמוס ירקוני (עבד אל מג'יד חאדר משבט אל מזרייב).

סיירת "שקד" ז"ל בעלת הילת המיסתורין, נוסדה בשנת 1953  לצורך שמירה על גבולות המדינה בדרום מפני חדירת פידאיון (כך היו קרויים המחבלים שהופעלו לחדירה רצח וחבלה בפרט ע"י המצרים).  בעת הקמתה היה הדרום מרחב הכפוף מנהלתית לפיקוד המרכז (הרבה יש להתפלא על שטות זו, שכן הצבא המצרי היה אז הגדול והתוקפני בין העומדים מולנו) ולכן השתייכה היחידה תחילה לפיקוד המרכז תחת כותרת שונה.  עם שינוי פריסת הפיקודים הוכפפה לפיקוד דרום. יחידה 424 מנתה בהקמתה 12 לוחמים והשם שקד דבק בה מיד. בהמשך גדלה ל-25 לוחמים, חלקם משורות הצנחנים וגולני וחלקם גששים בדווים ודרוזים. בכך הייתה סיירת שקד ליחידה הראשונה ששילבה ערבים ויהודים, שפעלו בנון נונים וג'יפים מבסיסה בקאסטינה ואח"כ ממחנה הנח"ל ליד קבוץ חצרים. מפקדה הראשון היה צביקה עופר, אבל בשטח בפועל היה זה סגנו עמוס ירקוני ("חאדר" פירושו "ירוק"). לאחר זמן מונו למפקדים בזה אחר זה דוד בן חור, שאול יעיש ודב סטרליץ אבל עמוס היה לב היחידה, האדם שלימד את השאר את תורת הגישוש, המירדף והלחימה. פשוט שעיטרו אותה גם דמויות אחרות בעלות הילה של לוחמים מיוחדים: בולט ביניהם הגשש סאלח אל הייב שהגיע לדרגת סא"ל והשתתף ברוב המרדפים. מלכתחילה "גייסה" היחידה את אנשיה מיחידות סדירות, כולל קצינים. באותה תקופה הגיעו ליחידה נדב נוימן מיוצאי ה- 101(לימים רב סרן) צבי פורת מהנח"ל (לימים סרן) ואחרי מערכת סיני - מבצע קדש הגיעו ליחידה מרדכי "מוטקה" קרדיש, שמעון רימון (כושי), יורם המזרחי בלבנון  ושאול שלו (לימים סא"ל שנהרג יותר מאוחר. בתקופת פיקודו של דוב סטרליץ (לימים סא"ל) גויסו לראשונה שני בוגרי קורס קצינים יוצאי הנח"ל אליעזר "לייזר" רם המוכשר שלמעשה היה אמור לקבל את הפיקוד עליה (לימים תא"ל) ויהושע "שייקה" פורת (לימים תא"ל) שהעבירו את היחידה מפסים "פרטיזנים דמויי כוח לא סדיר" לאלה של יחידת סיור מובחרת. רבים אחרים מחייליה הגיעו מאז לדרגות בכירות בצבא. בכתבה הנוכחית ענייננו בפואד שהינו כבר שנים רבות פונקציונר במפלגת העבודה אבל רואה, כרבים אחרים, בשירותו כמפקד שקד גולת כותרת.

הראיון נערך ע"י יוסי בלשכתו של פואד.[עבר קצת הגהות ותיקוני המשתתפים]

יוסי: [נקלט ע"י המצלמה מהצד נכנס] "שלום, מה נשמע, פואד"?

       [פואד יוצא מאחרי שולחנו, לוחץ יד ומעביר את ידו על פדחתו של יוסי]

פואד: "נהדר! שמע, יש לך עוד הרבה שיער..."

יוסי: [מחייך] "ברוך השם, זה לא השתלה". [מתיישבים] "אני התגייסתי בנובמבר 69. הפגישה הראשונה שלנו בעצם, היתה בבית הלוחם בתל אביב, אז בחנתם בני קבוצים, אתה זוכר ..."

פואד: "זוכר טוב מאד. את העירוניים בדקנו בבסיס קליטה ומיון. שם בדקנו ובחנו אותם בסינון מוקפד, גם פיזי בלחץ עולה, לבדוק יכולת  אישית פלוס תיקשור קבוצתי תחת לחץ, לודא שישתלבו, שהמחזור יהיה במדת האפשר הומגני; ודאי שרצינו סופרמנים אבל צריך לא רק אוסף של רמבו-אים מעולים עצמית, אלא חבורה מלוכדת שיכולה לכבד את המיוחדות של כל יחיד, ולמצוא לו נישה מתאימה. שקד היתה אוסף של דמויות מיוחדות, כמעט מיתיות, שידעו לעבוד כצוות".

יוסי: "עירוניים היה יותר קשה לבדוק..."

פואד: "בודאי, בודאי..."

יוסי: "ב 26 בנובמבר התגייסתי, והראיון נערך כמה חודשים ... לא! שנה לפני זה, בבית הלוחם בתל אביב. היו כמה שערכו את הראיונות: אתה, ואליעזר רם, ופאצי ועוד מישהו. שכחתי כיון שאני אישית רואיינתי על ידיך. עכשיו אני גומל לך..." [צוחק] [פואד מחייך בסבלנות] "אלו שחכו בחוץ התרגשו קצת ובררו אצל היוצאים מהראיון איך היה. זה לא הועיל הרבה כי לכל אחד מהמראיינים היתה גישה שונה, הקרנה שונה..."

פואד: "בודאי, אבל מעבר לשאלות סטאנדרטיות ותשובות ניצפות יש גם תחושת בטן שיש לה משקל בלתי מבוטל".

יוסי: "ברור. אבל גם השאלות היו מפתיעות. אותי למשל שאלת כך: יוסי, אתה מקבוץ יד מרדכי, ובסיס האם שלנו במשמר הנגב - לא רחוק; אני ארתק אותך לחודשיים, מה תעשה? אמרתי- אני אברח! ואתה הגבת - התקבלת!" 

פואד: "יפה!" [פורץ בצחוק]

יוסי: [בהתגרות] "מה, אתה לוקח אדם שאומר מפורשות שהוא מוכן לברוח?" 

פואד: [רציני לחלוטין] "אנחנו חפשנו חריפים, לא יסמאנים שאבלוניים; מה שנאמר בחצי בדיחות בשאלון ידעתי שאתה מבין שאינו פועל בדיוק כך בשטח; היה לי ברור שהכניסה למסגרת הטירונות תשמר את ההומור בגבולות הראויים. אבל היה לי חשוב לקלוט את גישת המועמד: שפת הגוף, תנועות ידים, שינוי בהבעות פנים, אפילו ניואנסים קוליים - כל אלה מוסרים מידע פרט לעצם תשובתו; כמו שמחפשים מסתנן ובוחנים את כל מה שהשטח מדווח - ככה המרואיין נהפך להיות יחידת שטח חדשה הטעונה התקדמות זהירה. אבל מכלול הסימנים המעידים על האדם יכול להיקלט בבת אחת בחושי המראיין ואז חבל לבזבז זמן על המשך... כשיש החלטה - חותכים לכאן או לכאן".

יוסי: "אז זה מה שקרה איתי?"

פואד: "תראה, היו לי עוד כמה עשרות מרואיינים בחוץ. המחשב הפנימי שלי אמר - הוא בסדר,  next. זו היתה החלטה על סמך כל הנתונים ששוקללו במהירות, כמו שמגיבים על היתקלות בנחל פארן. אבל לא עם כל אחד זה רץ ככה. לפעמים אתה נתקל באדם איכותי וזהיר באופיו, שמסרב להיפתח לפני מי שהוא עצמו לא בחן אותו. הרי בלב [מצביע על לבו] גם למרואיין  יש התרשמויות. אז צריך לפתוח אותו ולודא התאמה".

יוסי: "למה שאפתם בחניכה של טירוני סיירת שקד? איזה מטרת דמות היצבתם?"

פואד: "לוחם בשקד היה צריך להיות איש ורסאטילי, לוחם לכל עת ולכל דבר; הוא חייב לדעת הכל. זה לא רק לחימה... הוא צריך להיות מכונאי, הוא צריך להיות צולח, הוא צריך להיות גשש... היום יש בי"ס לגישוש, אבל בשקד התמחית ישירות מאנשי השטח המעולים ביותר שהם בעלי נסיון קרבי שאין כמותו. חיל ביחידה אחרת מבלה המון באימונים - לש"ב או יעד מבוצר בשביל אירוע עתידי שאולי לא יקרה. בשקד זה קרה בלי הרף, היה יישום רציף ומיידי של מה שלמדת לפני רגע. לא היתה אז שום יחידה שבית הספר שלה היה השטח כמונו, ולא יחידה שהמבחן המסכם שלה היה מיידי כמונו והמבחן תמיד היה על אמת.שאין טוב ממנו."

יוסי: "[בתמימות לכאורה אבל קצת ציניות] "מה עוד צריך לוחם שקד להיות?"

פואד [בהתלהבות. לא נירתע מהציניות]: "הוא צריך להיות מסוגל לדעת כיצד לנהוג עם ג'יפ עמוס במדרון מטורש אבל גם לדעת מה לעשות כשלפניו שלולית בוץ עצומה או דיונות חול בולעני, זה לא הכל טיולי ג'יפים [צוחק ומרצין מייד]. הוא צריך ללחום בחורש ערבתי או בנקיקי סלע, איש מצוייד בכל היכולות, היכול להגיב אופטימאלית בכל מיני מצבים משתנים, כי כל תפיסת העבודה ושיטת העבודה בסיירת שקד לא היתה שיגרתית".

יוסי: "מה פירוש לא שיגרתית, אתה יכול לספק דוגמאות?"

פואד [ניסמך על משענת הכסא, ומטה את ראשו, בידו השניה מונה]: "אני מזכיר לך נשכחות שזו הסיירת שיזמה, בדקה וקבעה אמות מידה וקריטריונים ראשוניים של גישוש, מירדף, צליחה, מארבים רגליים ומאובזרים, ועוד ... זה לא אני, זה נקבע לפני .... אני רק המשכתי את השרשרת. אמנם אני קצת מיסדתי את היחידה הזאת" 

יוסי: "עמוס ירקוני..."

פואד: "כן, עמוס ירקוני האגדי, שאני החלפתי אותו; אמנם אני קצת מיסדתי את 

היחידה הזאת".

יוסי [מתמקד כמו צייד בטרף. נחיריו רוטטות ועיניו מצטמצמות, הוא רוכן קדימה קמעא]: "שוב, לגבי המיון...."

פואד: "כן, איך למיין. ראשית (מונה באצבעות היד) יש את המידע הרלואנטי על נייר, תוצאות המיבדקים שביצעו רשויות הגיוס לכתחילה. אנחנו יודעים את הדפ"ר, את הקבא"ח (למעשה מקבלים הקצבות קבא"ח) ועוד פרטים. שנית, היה מיון פיזי - ריצות ומדסי"ם. שלישית ותוך כדי הפיזי - נבדקה אינטר-ריאקציה חברתית ואחרת של המועמד, איך הוא מגיב לקשיים. שלישית היה הראיון שבעצמו נחלק לשאלון  בסיסי קבוע ושאלות שבמהלך השיחה אנו יוזמים על פי התפתחויות "בשטח". ארבע היא תחושת הבטן שהרחבתי עליה קודם וגדילה ומתבהרת במהלך הראיון. וכבר הזכרתי שחיפשתי את אלו החצופים ענינית, לא בתור עיקרון, שהם בעלי לשון חריפה ובעלי יכולות - כי אימון הלוחם בסיירת שקד זה לא טיול ג'יפים, זו קריעה; זה אחד האימונים המפרכים ביותר. מי שעבר את זה הוא מבחינתי גבר, הוא איש שיכול לעשות הכל! הנשים שלכן צריכות להודות לכן..." 

יוסי: "מה פירוש?"

פואד: "תראה, בוגר שקד הוא כמו רכב שטח וגם הפוך מרכב שטח. הוא כמו רכב שטח - כי הוא מסוגל למה שרכב רגיל לא מסוגל,(עושה תנועת שלילה בידו)  זה התחום שלך, נכון? (פואד מחייך)והוא הפוך מרכב שטח כי לרכב שטח יש בלאי ומרגע שהוא יוצא לשטח הוא נישחק והולך, אבל איש שקד השתפר והלך עם כל מירדף, עם כל פשיטה, התמקצע והתחנך לעשות כן במשך חייו..." 

יוסי: (מחייך מבסוט, ועושה תנועת קמיצת שפתיים עם הנעת הראש לחיוב. אחר כך מתכופף קדימה באינטימיות עם מבט ערמומי בעינים) "מפורסם אצלנו המקרה הבא, ורצינו לקבל התייחסות שלך; היה אצלנו בחור אהוב על כולם - משה חזן (משה יצחק בן רוזט שושנה לרפואה שלימה) והוא הוצב בשער בסיס היחידה במשמר הנגב כש"ג. לפתע הגעת, מפקד היחידה לשער. הוא שאל: "מי זה"? ואתה ענית: "פואד"! משה חזן הגיב ב - "אני לערבים לא נותן להיכנס..."

פואד: (עוצם עיניו ומניע ראשו בנחרצות לשלילה) "לא היה ולא נברא...."

יוסי: (מזדקף קצת בתמיהה)  "זה רק ספור"?

פואד: (מטה ראש בחצי חיוך) "זה ספור טוב.... אבל אם היה אחד כזה הייתי יורה בו"!

יוסי: (מתבונן בדף נייר אחוז בשמאלו) "אערוך לך שרשרת אסוציאטיבית; על כל מילה שלי תגיד מה שבא לך בהבזק מיידי".

פואד: (מהנהן בראשו, שפתיו קרועות בחיוך קל): "טוב".

יוסי: "דני אנקר".

פואד: (מתקשה להגיב מהר בנקדה זו): "הוא חמוד... חמוד ואמין. דבק במשימה"

יוסי: "מישמיש".

פואד: "זכרונו לברכה... הוא היה לוחם גדול, דמות שבונה אגדות, נהרג סתם..."

יוסי: "פשיטת ויקטוריה"?

פואד: "תעודת כבוד אדירה לסיירת שקד. זה בקצרה כבקשתך, אבל מתבקש הסבר מסויים. הרמטכ"ל דאז, בר לב, לא רצה ששקד תבצע... לא הכיר את יכולתה. גם תעודת כבוד לדני וולף, דני רהב שהחליף אותי כמפקד ונילחם על כך שהיחידה תבצע.  הרמטכ"ל נאלץ לענות בעל כרחו אמן אחרי הביצוע המעולה. לחימות כאלו בודדות בהיסטוריה של צ.ה.ל (מונה בימינו על אצבעות יד שמאל) : גבעה  113 ומשלטי הצומת ע"י גדוד 51 של גבעתי במלחמת השיחרור,  הצנחנים במיתלה בסיני במבצע קדש (1956), הפשיטה על נוקייב, הלחימה על גבעת התחמושת  במלחמת ששת הימים...(חושב קצת) "טוב...  אולי בבופור בשלום הגליל".

יוסי: "ציר טמפו".

פואד: (נישען לאחור, ידיו על מיסעדי הכסא. המבט שלו נעוץ בקיר אבל רואה את האתמול): ציר טמפו, זה... הייתי אומר, זה כמו אגדה. באינוונטאר הספורים של מלחמת ההתשה - ציר טמפו, יותר נכון הפעילות של סיירת שקד בציר טמפו, הציר המהלך לאורך חלקה הצפוני של תעלת סואץ, שהיה נתון להתקפות עזות, טיווח תותחים ומרגמות, צליפות, מיקושים יום-יומיים, ובעיקר מארבי קומנדו מצריים על הסוללה שבנה צהל למגן נגד ירי שטוח מסלול על סיוריו; התמודדות יומיומית זו השוחקת נפשית באופן קשה לתיאור -  הינו ראייה למסירות נפש מתמשכת של צעירי עם ישראל למען אומתם.  הוא הרקע לשירה הידוע של דליה רביקוביץ על סיירת שקד, שבעקבותיו קפצו כל היחידות והזמינו שירי גבורה על עצמן... אבל השיר של דליה שונה: הוא תיאור מצב, ותיאור אנשים בלי פראזות וזכוכיות מגדלת מאדירות הילה. והמלחין עשה עבודה נהדרת. השיר צמח על ארנון צור ז"ל ועל סיורי ציר טמפו. כשאני שומע אותו אני עצוב...וגאה".

יוסי: "מהי סיירת שקד?".

פואד: "באיבחון מהיר הייתי אומר "אגדה". אבל צריך לבאר: היו אצלנו לוחמי יחידות אחרות, חלקן למיבצע מהיר כמו פשיטות ה"יוניות" שעשינו עם קצינים יעודיים של מודיעין שריון והנדסה. חלקם - כמו קציני 707 (צוללנים הגנתיים. היחידה שולבה בהמשך עם 13) שהצטרפו לאימון הלוחם שלנו כדי לעשות השלמת חי"ר. היו פקידות מיחידות אחרות שהיו להן חברים בשקד וקפצו לביקור. כולם יצאו עם שבחי שקד על שפתיהם. כי האוירה בשקד היתה שונה, היחד והאחוה של מי שכל שירותם נימצאים במיבצעי. העבר של ראשית הסיירת הקרין גם כשהצמיחה מיסגרת יותר צהלית מקובלת. כשמספרים על שקד - השומעים מיתקשים להבין ולהאמין. אבל זו המציאות שהיתה, זו לא אגדה". 

 

                      המשך בקרוב