|
יוסי שלום
במהלך גלישה באתר שקדניק, כמידי שישי אחה"צ צדה עיני את כתבתו של צבר על אירועי הקרבות במלחמת יום הכיפורים. הוא סיפר על איציק סופר, התמונות צפו מיד, נזכרתי שבעצם הייתי האחרון שראה אותו .
את סופר פגשתי לראשונה בטסה כשאלי שגיא צירף אותו אליו לזחל"מ, אני הצטרפתי לאלי עוד קודם ביום ראשון למחרת פרוץ המלחמה, אחרי שאלי קרא לי לזחל"מ שלו, משראה שאני מחפש כוח לוחם להשתלב בו. הייתי אז בחופשת שחרור, כבר לא משובץ לאף פלוגה. היכרנו עוד מתקופת האימון לוחם ומסע הסיום הארוך של אוג' 70 , ואלי שמח לצרף אותי אליו. הוא יוכל לטפל יותר בפלוגה, ואני מאחור יארגן לו את תא הלוחמים.
למחרת הצטרף אלינו איציק סופר, נמוך קומה שיער חלק, חייכן, מצלמה ענקית עם זום פצץ תלויים לו על הכתף. נדמה לי שהיה בכלל על אזרחי. לא הכרתי אותו מקודם. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים, הגיע למלחמה היישר בטיסה מארה"ב. הסתובב בטסה, חיפש את "היחידה". חשבתי שהוא בכלל עיתונאי שהגיע לסקר את המלחמה.
בהיותנו שנינו טרמיפסטים נוצר ביננו קשר מיידי, ואני שתכננתי כבר את מסלול הטיול מחוף לחוף בארה"ב נשביתי מיד בסיפוריו על אמריקה המדהימה עם הכבישים הארוכים וחנויות הפאר ומערכות הסטריו דילן וג'ניס ג'ופלין, המקום הבלתי אפשרי הזה, שבשנות השבעים כל מה שהיה לנו משם זה הג'ינס ומשקפי הריבאנד.
הזחל"מ היה עמוס בלוחמים. טרמפיסטים נוספים עלו וירדו ממנו במהלך השעות והימים, בין מארבי הלילה לסריקות על חמוטל, היו זמנים שהצוות מנה אפילו 14 איש, לא היה מקום לזוז. הייתה שמורה לשנינו פינה מאחור ליד הדלת וכך במשך השעות שחלפו סיפר לי איציק על חייו בארה"ב על עבודתו כצלם ועבודותיו שהתפרסמו במגזינים ידועים, וסחט ממני ודי בקלות הבטחה לבקר אותו מיד לכשאגיע לאמריקה אחרי המלחמה.
. הוא מצא שיטה , משעין ביד ימין את המקלעון הכבד על דופן הזחל"מ וביד שמאל מעלה את המצלמה. יותר משלחץ על הדק המקלעון הכבד שהיה נעצר ונתקע כל רגע, הוא לחץ על הדק המצלמה וצילם וצילם.
יום שלישי או רביעי בערב עמדנו לצאת למשימת הפריצה, בצהרי אותו יום נשענו סופר ואנוכי על דופן הזחל"מ בגופיות תופסים שמש. סופר הוציא את המצלמה צילם כהרגלו מסביב, וביקש ממני לצלם אותו עם המקלעון נשען על הרכב. הוא סיפר לי בדרך אגב, שיש אמונה שכאשר מצלמים אדם לפני הקרב, זו התמונה האחרונה בחייו, אבל שטויות צחקנו, אנחנו הרי לא מאמינים באמונות טפלות וכו'.
אלי שגיא חזר מתפילת הערבית בסוכה המאולתרת, ועם אור אחרון עלינו כל הלוחמים לזחלמים. הנהגים חיממו מנועים, בדקנו שכולם על הרכבים, הדלקנו אורות חתול, אלי בדק קשר עם כל הצוותים האחרים ושמענו את הפלוגה שלפנינו מתחילה לנוע.
אי משם הופיע גיפ, ונעצר על ידנו, אילן על ההגה קורא לי להצטרף אליו. סוף סוף גיפ, - ללא הצפיפות על הזחל"מ המקרטע. אילן ינהג, אני במושב מימין עם מקלע על הכננת הקדמית, כמו שצריך– מתאים לי, סיירת ! לא ?
שאלתי את אלי אם יש לו התנגדות שארד. הוא נשען על המאג הסתובב לאחור בחיוך והנפת הצדעה קצרה איחל לי בהצלחה ולהתראות. איציק סופר נשאר ליד הדלת מאחור, לחצנו ידיים, ירדתי, הזחל"מ החל לנוע לאט אל החושך.
יומיים לאחר מכן, נפגשתי שוב עם שני צוותים מהפלוגה, לאחר ההלם הראשוני משהתברר להם שאינני רוח רפאים, סיפרו שעד לרגע זה הייתי ברשימת הצוות שנהרג.- מספר ההרוגים ירד לתשע.
שאלתי, והמצלמה של סופר ? אמרו שדבר לא נשאר ממנה, גם לא התמונה האחרונה.
מאוחר יותר, כאשר חלף לידינו חבדניק תימהוני, מאלו שהסתובבו בר בשטח, לא יכולתי לסרב לו, לראשונה בחיי
הנחתי תפילין, וקראתי "שמע ישראל".
עופר גלאור נוב' 69
|
