בעת כתיבתי אחדים מחברינו עדיין בבדרכם לביתםחזרתי מהמפגש נפעם ונרגש,
לפני 40 שנה הכרתי חבורה נפלאה ושמחתי להיות חלק ממנה,ערכנו ערב נפלא ומרגש עד דמעות ואני מקווה שלא יעברו עוד 40 שנה עד שיתקיים מפגש כזה שוב"."
לאחר ערב שכזה אני מבין מדוע אין איחד מאיתנו בפוליטיקה וזאת מפני שאנו חבורה חדורת יושרה, ערכים וערבות הדדית שמקומה
לא בפוליטיקה אלא בחברה, באקדמיה, במדע ובתחומי העשייה והחינוך.
תודה לכולם,
שלכם, רפי יעקב
אז ככה, וואללה היה זה כיף גדול לפגוש בכולכם (אלו שהגיעו....) ו אכן יש בי תחושת החמצה שלא היה ביכולתי להישאר לליל השיחות, הזיכרונות והשתייה הנוספת...
אמנם זמן רב יותר ביליתי בפלגה א' שאימצוני כבן לוחם שאבד... (שם גם המשכתי מסורת סרספ"יות נפלאה (למדתי מזקצר...) עם קזמירסקי הנפלא...חחח J )
אין זה דומה לזיכרונות שרציתי להעלות ולחלוק עימכם כמו – פעולות גניבת מכולת האשפה ופחי עירית תל אביב אשר על פי דברי זקצר "העיר כל כך מלוכלכת ולנו בחאן יונס
יש צורך גדול יותר..." או הכנסת הפתק לאוהל המפקדה באוגדת עזה "שעוד מעט תהיה הפסקת חשמל והקרנת הסרט תופסק לחצי שעה..." אי אז ניתקנו את ה"פקפק" האוגדתי
עמסנו אותו על הנון נון והבאנו אותו אלינו לחאן יונס ומשהגיעו מצ"ח לחקור היינו צריכים להחביא אותו בחבית המטווח, אי אז נודע לנו שמקרר בנק הדם היה מחובר אליו... האאאאאא
או למסע האלונקות המתחם מטווחי אולגה שנועד לגניבת תחמושת מחרוב או אגוז לך תזכור... או הברור שנערך על ידי מורנו איך הגעתי בזמן שמירה על הגג בחאן יונס למטה,
לקרקע כשמפקדנו היו לוקחים את הסולם שנועד לעלייה לגג בכדי שלא נרד... או עצת המ"כ שאמר לנו לתפוס את מגופת הגזים של האף-אן בשתי אצבעות כדי לסתום את
הנקבים על מנת שנצליח מהר יותר למלא את החבית במי ים, או כתובות הצדפים... ועוד ועוד ועוד ...
וואלה רציתי לחלוק, אלא מאי - פרנסה, פרנסה, אוכל לילדים... J (פשוט – התחייבויות קודמות שלא היה באפשרותי להשתחרר מהן...)
חבריה היה כיף ונעים, גדלנו, גידלנו, עשינו ועוד נעשה...
יאללה יקיריי, אני מסתובב לעיתים במסדרונות נתב"ג והיה ואי מי צריך סיוע או סתם קפה ומאפה, (שיבדוק באם אני שם... דרכי קשר, למטה...) עליי...!
אגב, סימי איך אני משיג, לוקח, מקבל, אוסף, עותק. של המצגת... J
בברכה, אבי יניב
לועדה המארגנת,
לוחמי הסיירת ומפקדיו שלומות חמים, אלף תודות ועוד תודה!
סיפרתי לאבא הפולני שלי בן 88 ניצול שואה, שבקושי עוד חי, שבמשך יומיים קראו לי "פילניק"
הוא לא האמין למשמע אוזניו, אני מצטט "אמרתי לך לא לעברת לפלג"
אחרי המפגש הזה, אחרי 40 שנה ובעקבות הארוע המרגש, אני שוקל כעת בדעתי לשכנז שוב "לפילניק" לאחר שאשכנע את אישתי הקיבוצניקית ממזרע, בת כיתתו של נפתלי להב, (אחרת אני מחליף כמו אלי גולדהר ונוסע לניגריה).
אני שולח לכם את המצגת שהכנתי בעקבות טביעתו של בני גיא פלג ז"ל לאחר שרותו הצבאי והוא בן 22 בערוץ דילוג הנמר בנהר הנאנגצ'ה, בחבל יונאן בסין, שיהווה מסר למטיילים שבדרך.....לילדכם, ולנכדכם...(אגב יש לי גם עותק באנגלית).
אני מקווה שהבמאי היצירתי שאולי גורודצקי (מהסיירת מחזור פברואר 71) יעזור לי לערוך את סרט המסע שעשיתי עכשיו לאחר 5 שנים
בערוץ דילוג הנמר בסין בעקבות גיא ז"ל (סגירת מעגלים).
אוהב אותכם,
פילניק
פילניק בעקבות דרכו של בנו גיא פלגז"ל 1
פילניק בעקבות דרכו של בנו גיא פלגז"ל 2
לאחר הכנס מכתבי חברים פברואר 71
חברים יקרים
לפני 40 שנה זכיתי להיות אחד מהסגל שגייס אתכם, ואימן אתכם.
אין לי מילים לתאר את האושר שהמפגש איתכם גרם לי,
נפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק קטן בחייכם. פעמים רבות תהייתי באם היינו ראויים להדריך אתכם.
שמחתי לגלות בדיעבד שתרמנו לחישולכם לחיים.
זכינו פעם נוספת במפגש שלנו, לגלות איזה חבורה נפלאה אתם, ( גולת הכותרת, עקיבא !! שבגללו כמעט ונזקקתי לאליאן )
וכמובן גברא שיהיה לנו מליץ יושר בעולם הבא( אפשר לחטוא אנחנו מסודרים)
תודה
כבר מתגעגע
איציק אבירם ( לופו אברמוביץ )
כמו כולם, גם אותי זה ריגש עד מאוד, להיזכר בכל התקופה שהיתה ובכל החברים
והסגל המיוחד , זה באמת היה משהוא נהדר...................
אני הרגשתי כבר שסגרתי מעגל בעצם עבודתי 25 שנה ברפא"ל יצא לי לא מעט לתרום
ולסייע במערכות לצבא הפעם מהכיוון השני.
מערכות כמו סימולטורים עבור צאלים , מערכות שליטה ובקרה שמחליפות את חיילים
שהתרוצצו על הגבעות,
כמו גם טילים משופרים , ומערכות הגנה כמו כיפת מגן.....הלוואי שיחסכו לנו חיים.
שום דבר לא מחליף את ההוואי והאווירה. שום נשק גם לא מחליף את הצבא.
הפעם נסגרו עוד כמה מעגלים.תודה לכולם ולועדה המארגנת......
אלי גולדר
בהיותי בניגריה וביתי- גילי – עמדה לסיים את כיתה י' (שהייתה הכיתה האחרונה)בבית הספר האמריקאי בלגוס, היה ברור שהמשפחה לא יכולה להמשיך ולהיות איתי בניגריה, התלבטנו איך ולאיפה ממשיכים ובדקנו אופציות שונות.
קבלתי מספר הצעות עבודה מחברות בין לאומיות ביניהם מחברות אמריקאיות ונסעתי לארהב לבדוק אותם – חלקן היו הצעות מאוד מפתות והייתה לי דילמה מה נכון לעשות ואיך אני רוצה שחיי המקצועיים והאישיים יראו ויתפתחו.
בסופו של דבר החלטנו להחזיר את המשפחה לישראל, והשיקול העיקרי היה נושא החינוך והשייכות.
המפגש המרגש שגורם לי להמשיך עד רגע זה (ובודאי ימשיך) להתרגשות רבה ולחיוך אין סופי, מאשר לי שוב את הנכונות של אותה החלטה מלפני 17 שנה.
גם אם התנתקנו ל38 שנים, המפגש הוכיח שיש קשרים שהזמן לא משפיע עליהם והקשר שנוצר בינינו באימונים ובפעילות בצבא, שום זמן לא יכהה, ואם איני טועה, אהבת הארץ וההבנה שאין לנו מקום אחר אלא ישראל, זה הדבק העיקרי שמאחד אותנו היא שהביאה אותנו בזמנו להתנדב לשקד היא ממשיכה לאחד ולייחד אותנו והיא הייתה חלק ממפגש זה.
אני מקווה שכולנו הבנו כמה הקשר הזה חשוב וכמה אנרגיות הוא נותן לחיים ולנשמה, ומי ייתן ונמשיך להיפגש בתדירות יותר גדולה, זה יעשה לכולנו רק טוב.
הטלפונים שלי בארץ :
0544-244866
04-8113433
BEST REGARDS,
Engr. Eli Goldhar
Managing Director
Gilmor Engineering (Nigeria) Ltd.
69, Usuma St. Maitama
Abuja - Nigeria
tel +234-9-4138456
+234-9-4138807-9
m-tel +234-803-5006001
e-mail - eli@gilmornig.com
לחבורה הנפלאה שהייתה לי הזכות להשתייך אליה :
עכשו גם תורי הגיע להודות לועדה המארגנת ולכולכם על מפגש בלתי נשכח זה , שהציף את מה שעברנו יחד וחבר אותנו שוב.
צירפתי לכם פוסט שכתבתי אודות הסיבה שבעטייה הגעתי ליחידה, ולא היה לי זמן לספר לכם זאת במפגש.
לידיעת הועדה המארגנת:
אני מתנדב לארח את המפגש הבא בקבוצי - נוה אור (במועד שנחליט יחד), כולל בנות זוג וילדים - באם יוחלט כך.
בתוכנית: (מ-10:00 עד-16:00 ).
*מפגש במבצר כוכב הירדן (הגעה באוטובוס מת"א , או ברכבים פרטיים), כבוד קל, תצפית והסבר (מפי הח"מ),
סיור במבצר והסבר על מסע הצלב הראשון (מפי הח"מ).
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.