קראתי את הסיפור המעניין על מקור השם שגיא, אני לא הכרתי את אלי אבל לפחות זה רענן אצלי זיכרונות ומאחר ורשמת שאתה מחפש שמות שמקורם בשרות הצבאי החלטתי להוסיף לך סיפור קצר ומעניין.
אני רפי רפי רוגל, מחזור מאי 65, שמי המקורי רפי רייטר, נולדתי בסילואן שבירושלים במקום המזוהה בשם עין רוגל או כפי שמופיע במקורות בשם עין איוב (מיד אחרי הירידה לוואדי), אבי שהיה חבר קיבוץ עין השופט נשלח ע"י ההגנה לפקד על כוח משימה במרחב שם. גרנו בבית שומר הבאר שמתפקדת מימי אברהם אבינו עד היום. באחד הלילות כשאבי לא היה בבית עקב פעילות ההגנה אמי ילדה אותי ומאחר ולא רצתה מעורבות של המקומיים ובטח לא בלילה חיכתה לפטרול הבריטי שהסיע אותנו במשוריין להדסה בהר הצופים.
עד כאן ההצהרה החשובה, אני פלסטינאי, לא רק נושא תעודת לידה שכזו ובעל 5 ספרות בתעודת זהות.
ומכאן לשם רוגל, ערב מלחמת ששת הימים כשאנחנו מבזבזים זמננו בסיורים ובבטלה בהר שגיא, קיבלנו מפות קוד כשעליהם מתנוסס באותיות מודגשות, מבצע רוגל, מפות אלו שימשו אותנו אח"כ להגיע למתחם הכונתילה, קראו בסיפורי פצי את הסיפור על הפטרול האלים למתחם, (בסיפור בועז פיקלני ז"ל היה הנהג אבל למעשה אני הייתי זה שנהג ובועז היה מפעיל התולר מקפץ מאחור).
כבר באותו היום קיבלתי החלטה שאשנה את שמי מרייטר לרוגל, כשאני מקשר את מקום הולדתי עין רוגל למלחמת ששת הימים שבמפות הקוד, לפחות החלק הראשון עד מתחם נחל נקרא מבצע רוגל.
רפי רוגל
,
היוזמה שלכם ברוכה, כרגיל.
בשולי הבקשה שלכם ולהבדיל אלף הבדלות מנושא הנצחת החברים לנשק, למיטב זכרוני, אלי פייג ז״ל, מ״פ מהמחזור שלי שנפל במלחמת יום הכיפורים, שינה את שמו לאלי שגיא על-שם הר שגיא שבנגב.
מבחינתנו, מחזור אוגוסט 70, הר שגיא היה ג׳בל משמעותי עליו טיפסנו כחלק ממסע סיום אימון לוחם מניצנה לאילת.
רוב המסע, שהיה ׳חוויה׳ מכוננת, היה על דרך הפטרולים הישנה לאורך הגבול עם מצרים (אז, ׳דרך׳ עפר והיום כביש לתיפארת עם גדר לכל אורכו). המסע וההר היו ציון דרך משמעותי לכל מי שעבר את החוויה המתישה בחורף 1971, ונדמה לי שיש עוד חבר׳ה שהנציחו את המסע ו/או את הר שגיא בצורות שונות.
ביום השני למסע בן שלושה ימים על-פני כ-220 ק״מ, בסיום טיפוס מתיש למדי, עמדנו על הר שגיא, השלישי בגובהו בנגב (996מ׳), שהיה נישא מעל הסביבה וממנו נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה (שבלוו-הכי נעתקה לנו) לכיוון סיני, לכיוון הר הנגב ולמכתש רמון.
כיום, באותה נקודה ישנו מצפור ובסיס החטמ״ר. אם ניתן, מומלץ לנסוע לאילת בכביש זה שבו היה המסע המפרך שלנו.
ובענין זה, אולי יהיה מעניין לדעת אם יש עוד לוחמים מ׳שקד׳ שהנציחו שמות מקומות בארץ בעקבות חוויות מהשרות הצבאי.
יום טוב
בתמונה גק קרוקוס, ואלי שגיא עם החובש בניטה.
גרשון שגיא אחיו של אלי ז"ל כותב. אנקדוטה לשם שגיא ואיך הוא קשור לשמנו הקודם (כאמור פייג) ובכן, אלי הגיע לאחת מהחופשות הביתה וכינס את האחים למשפ' פייג (ז"א אותי ואת אחינו הגדול יהודה) והציע שנחליף את השם. פייג שפרושו תאנה. פייג היה שם שלעגו לו עם תנועה של בוהן תחת האצבע וצמודה לאמה. (מתוך ויקפדיה: א פֿייג ( ביידיש תאנה) – אגודל מכוסה על ידי כל האצבעות, מסמל שלא תזכה לקבל ממני כלום.)בקיצור, לאחר שהסכמנו שלח אלי מכתב לאקדמיה ללשון (אלי היה בחור יסודי) וקיבלנו כתשובה הצעתם לדבלתי (ויקפדיה: דְּבֵלָה - גוש של תאנים מיובשות, "דְּבֵלוֹת"[4] או "דְּבֵלִים" ברבים) וכמו שאתה מבין הספיק לנו הלהג של "פייג" ולא רצינו שיקראו לנו דבילים!, ואז הסיירת יצאה למסע של 200 ק"מ (כן, היה כדבר הזה בסוף אימון בירוחם, פאצי החליט שלמקום החדש באילת הולכים ברגל מניצנה לאילת עם כל הציוד). כשהגיעו להר שגיא מספר לוחמים התקשו בהליכה.(הוא היה חייל שם לפני קורס קצינים). אלי שהיה בחור חסון, ירד ועלה את ההר מספר פעמים תוך כדי סחיבת החברים. או אז התברר לו שהשם שגיא מקפל בתוכו את שמות הפרטיים של משפחתנו ש-שושנה אמנו, ג-גרשון, י- יוסף אבינו ויהודה אחי, א- אלי ז"ל. וכך נולד השם שגיא
שמות לזכרם.
שקדניקים יקרים ! ! ספר המחזורים מתקדם היטב. נמצא בהפקה שמונה חדשים, בהוצאת הספרים ׳מערכת׳ של קיבוץ דליה. הפרויקט גדול ומורכב ומתבקשת סבלנות. ובדקה התשעים, ! ! מי יודע, מי מכיר ?! נפילת הלוחמים והמפקדים הנערצים השפיעה עמוקות על לוחמי הסיירת, וכמה מהם קראו לילדיהם על שם מפקדם או חברם ליחידה : איברהים שיבלי, הגשש הבדואי, קרא לבנו ארנון, על שם ארנון צור שנפל במלחמת ההתשה, ובכך קיים צוואה בעל פה שנחתמה באש ודם. יעקב ( כצל׳ה) כץ קרא לבנו - בכורו, ראובן על שם ראובן שפורן שנפל בעזה, ולבנו אליעד על שם אלי שגיא, שנפל במלחמת יום הכיפורים. מוטי מזרחי קרא לבנו שגיא , על שם אלי שגיא , שנפל במלחמת יום הכיפורים. עזרי נתן קרא לבנו עודד, על שם עודד ניסים שנהרג במלחמת יום הכיפורים. אברהם זנה קרא לבנו גד על שם גד כהנא שנפל במלחמת יום הכיפורים, דורון (פרנקי) פרנקנשטיין קרא לבנו בן, על שם בן גולן שנפל במלחמת יום הכיפורים. אלפונסו גוילי, איש המפקדה, קרא לבתו אריאלה על שם אריה ( מישמיש ) כץ שנפל בירדן בשנת 1970. כאשר בגרה שינתה אריאלה את שמה להראל ולבנה קראה שקד על שם היחידה. אהרון הקש שינה את שם משפחתו לשקד. סער שיין , שאביו יואל שיין שרת ביחידה , קרא לבתו שקד ודוד גבאי שינה את שם משפחתו לשקד. אם ידוע לכם על לוחמים נוספים שקראו לילדיהם על שם חברם ליחידה או על שם היחידה , מבקש לפנות אלי לטלפון נייד 0522507014 שלמה ולדמן . ברכות.
סט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.