הושענא רבה/השם ישמור.
לפניך תזה הפוכה לסיבות ההפתעה במלחמת יוה"כ, ולפשר שליטתו של הכאוס במהלכיה. צא וראה:
על פי המיתוס הלאומי נחשבות "הקונספציה" ו"ההפתעה" מתוצרי אגף המודיעין במטכ"ל, ל"גורמי על" שבגינם שילמה ישראל מחירי עתק מיותרים של דם ודמים.
אלא שלהוותי, בהיסמך על עובדות עליהם עמדתי לאחר חקירת המלחמה לעומקה, התברר כי אותם גורמים שהוגדרו כאבני נגף, זכו מסיבות שונות ומשונות לחשיבות חסרת פרופורציה, בהקשר למידת השפעתם על שהתרחש במלחמה.
אלא מאי, היה וביצועי צה"ל במלחמת יוה"כ ייחקרו ולו פעם אחת לעומקם, יתברר כי "שלושת המפגעים" לא השפיעו כהוא זה על ביצועי הגייסות, לרבות על תפקוד מטות הפיקוד המרחבי והמטכ"ל. כל שכן אפילו אם הייתה לאלה השפעה בשוליים, יתברר כי הבלטתם בין אם מתוך כוונה זדונית או מסתם זחיחות דעת, שאבה את הביקורת אליהם ועליהם, לכדי כך שהעלימה את חלקו של המטכ"ל והעומד בראשו, בהכנות שלפני המלחמה ובמהלכה, ולהיותן מסד ומקור בלעדי לשליטת הכאוס במלחמה. כך שהסחת הדעת לשוליים, פועל צירוף מסקנותיה של וועדת אגרנט, ובפרט המלצותיה להדחת בכירי צה"ל ודדו ז"ל בראשם, הותירו תחושה כי מעתה ואילך "הכול יהיה בסדר".
בעוד שלכל ההליכים שהוו מסד לכאוס, לא תמצא ולו משפט בודד במסקנות וועדת אגרנט - מה שהעניק לגורמי הכאוס חסינות. בהם, שיטות אימונים לוקות בחסר, תכנון מבצעי תואם לרמה השוררת בגן "פשוש" בכרמי יוסף, הפעלה שגויה של הכוח בסדיר ובמיל'' בעת שגרה, והיעדר הליך מסודר של הפקת לקחים.
לא פלא כי העיסוק השולי והמתמשך ב"הפתעה" וב"קונספציה", (שתיהן תוצר באושים אך סתמי של אמ"ן), דחק את ליקויי הכנת הצבא והפעלתו במלחמה, מחוץ לסדר היום. מה שהותיר את הכשלים על כנם, כספחת המלווה את צה"ל מאז ועד היום.
צא ולמד:
לא פלא כי המפתיע והמופתע, חד הם./ המחדל האמיתי במלחמת יוה"כ.
כידוע בכל אקדמיה צבאית (כנראה למעט בה"ד אחד שלנו), מציינים כבר בשנה הראשונה, את היעדים שאליהם מכוונת פעילותו של צבא. החל בבנין הכוח, בתכנון תוכניות ונוהלי קרב לשינונם, המשכם בתרגול הגייסות, וסופן בכוננות 24/7 - כולן מענה ל"כוונות האויב ויכולתו". דהיינו, משאלה זוהו וקבילותם התקבלה, נערך הצבא לסיכולם. ואכן עצם הידיעה למועד מדויק של מתקפת האויב, לצבא מיומן שנערך כהלכה, אומנם מהווה יתרון, אך יש לראותה כתוסף למוכנות ותו לא.
לחילופין, בצבא חובבני שלדידו "כוונות האויב ויכולתו" נחשבים לאינפורמציה גרידא, דהיינו, שאין לאחריה משמעות אופרטיבית בהכנות נאותות, הופכת שאלת התקיימות המתקפה ומועדה המדויק, לראש ולעיקר.
הגם שצבא המתייחס לכוונות האויב ויכולתו כמידע סתמי, דהיינו ללא הכנות נאותות, מבטיח בלי דעת את הוצאתו משווי משקל, לאחר שהאויב מימש מהלכה למעשה את כוונותיו.
כך שדי בקמצוץ של יושר אישי כדי להגיע למסקנה, שבלית הכנות ומוכנות נאותה, מערכת קבלת ההחלטות שכללה את המטכ"ל ושרי הממשלה - התמסרה מרצון כבת ערובה לפסיקתו של ראש אגף המודיעין. וגם זאת בלית דעת כי הניחוש הנכון/ ואו השגוי למועד המלחמה, ישפיע (משום סדר פעולת המצריך זמן) אך במעט אם בכלל.
לפי כך לאור התייחסות צה"ל ל"כוונות האויב ויכולתו", כמידע ותו לא, מאפשרת לכל "אם עבריה" לפסוק חד וחלק, כי האויב המצרי והסורי לא הפתיע כהוא זה. כל שכן כאשר לאור היום המחיש המצרי את הכנותיו ויכולתו לצליחת התעלה, במקביל לתרגולות אותם ביצע שותפו הסורי לתקיפה ברמת הגולן.
ואם בזה לא היה די, באה הצהרתו קבל עם ועולם של נשיא מצריים (אנואר סאדאת ) על כוונתו לפתוח במלחמה מוגבלת תוך שנה, במטרה להפשיר את הקיפאון המדיני באזור.
כלומר, מול עיני מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, חשף האויב בבהירות ובבולטות את כוונותיו למלחמה מוגבלת, כולל הצגת הכנותיו ויכולתו לצליחת התעלה. והרי לכם ההסבר למחדל שהתחולל ביוה"כ 1973.
שבו התעלם המטכ"ל והעומד בראשו מנתוני אמ"ן, בדבר כוונותיהם ויכולתם של המצרי והסורי. על פי אלה היה עליו להיערך בהתאמה למידע, ובכלל זה: לתכנן ולהוריד פקודות, לבצע תרגילים ומשחקי מלחמה, כולל סיורי מפקדים להכרת השטח המתוכנן.
בפועל התעלם הפיקוד העליון מחובתו, זולת תוכנית אחת להגנת סיני. אלא שלזו בשם הקוד "סלע", לא היה ערך מבצעי, משום שלא הורדה לכוחות כפקודה מחייבת. בעוד שתוכנית "שובך יונים" שגם תורגלה מדי החלפת קו, הייתה מוגבלת להגנת המוצבים, כמענה לפשיטת הקומנדו המצרי.
מה שמוכיח כי למרות נתוני יסוד שאותם סיפק אמ"ן בשלמות, התעלמו חובבי ציון (ממש כך) מלהכין את הגייסות להגנת סיני ורמת הגולן, כדי כך שלא האויב, אלא צה"ל היה גם המפתיע וגם המופתע, משנוכח כי שכח להתכונן כנדרש מצבא מיומן, להגן על השטחים שבחזקתו.
מה לאגף המודיעין במטכ"ל, ולגורמים שאפשרו את שליטת הכאוס במלחמה.
מכל מקום אם אגף המודיעין היה אחראי לשקלול מוכנותו של צה"ל למלחמה, היה ראוי למלקות ואף ל"תליית מפקדיו".
כל שכן נוכח פעילות האויב שנחזו לעין כל, העביר אמ"ן למטכ"ל ולחילות, פירוט מדויק של הכוח המצרי והסורי, החל ממבנה וארגון וכלה בכלי נשק (כמות ואיכות), כולם אישוש לתמונת מצב המבטאת בשלמות, את "כוונות האויב ויכולתו".
אלא שכידוע אמצעי אגף המודיעין מוכוונים לאויב, מה שמנע ממנו להעריך כי בליית הכנה נאותה למלחמה, אזי כבר בפתיחתה, יצא הפיקוד הבכיר משווי משקל. לכדי כך שישנה פעם אחר פעם את תוכניות הפעלת חיל האוויר, לכדי קרקועו בשלושים ושש השעות הראשונות למלחמה.
כל שכן, איך אפשר לבוא בתלונות לאי מי באמ"ן, שלא צפה כי מיד עם פרוץ המלחמה, יפרק המטכ"ל את האוגדות הקבועות/ האורגניות - ולאחר מכן ירכיב אותם מכל הבא ליד.
ונוסיף ונשאל מה הקשר לטיב האינפורמציה שמקורה באמ"ן ומהמוסד, להחלטה שמעליה התנופף דגל שחור כי "הסדיר יבלום".
ואם כבר נשאל, האם ניתן למצוא בחלד אדם אחד בודד, שיהיה ביכולתו לקשור את תפקודו של אגף המודיעין במטכ"ל, לנוהל הקרב הכול כך משובש שהתקיים באוגדה 162 - לקראת התקפת הנגד "הצהלית" ב 8 לאוקטובר. ובאותה נשימה לבדוק מידת ההשפעה של הערכות אמ"ן, לנוהל קרב חובבני מאין כמותו באותה אוגדה - שהביא לקטילתם של לוחמי הצנחנים ב"חווה הסינית".
על אף זאת, אפשר וכשלתי בקביעותיי כי אין לקשר בין מכשלת אמ"ן לתפקוד המטכ"ל והעוצבות. על כן אציע לקוראי לפנות אל אותם עיתונאים המנציחים במאמריהם מדי שנה בחודש אוקטובר את כשל אמ"ן, כדי לברר את מהות הקשר אם בכלל.
בין אלה הכתבים אמליץ לקורא, לפנות לרוני דניאל הכתב לענייני ביטחון בערוץ 2. לאור כתבה שהכין ושידר השנה, בדבר מחדלי אגף המחקר של אמ"ן. אפילו הוא "הבקיא מכולם" לא יוכל לקשר בין הערכות המוסד ואמ"ן - להחלטה האומללה להוריד את אוגדת שרון ב 8 לאוקטובר דרומה לסואץ, תוך וויתור על שטחי מפתח בגזרה המרכזית. ואם כבר רוני נמצא על הקו, ראוי שיסביר לציבור, כיצד השפיע ניחושו של תא"ל אריה שלו (ראש ענף מחקר באמ"ן), על הסיבות שהביאו לאובדן השליטה בקרב שהתחולל בכיבוש העיר סואץ, וכיצד אותה הערכה/ ניחוש השפיעה על האנדרלמוסיה ששלטה בכיבוש החרמון - וזו רשימה חלקית בלבד.
אכן, צריך מידה רבה של הונאה עצמית, מתובלת בקורטוב של ילדותיות נוסח " לא אמרו לי", כדי לבא בטענות לאמ"ן. מה גם שלנגד עיניו של דדו ז"ל עמדה תורת המלחמה ועקרונותיה, שבין דפיה נתן היה לאמץ ולממש סדרת פעולות ותרגולות, להכנת צבא למגננה ולהתקפה. כאלה שתפוקתם המבצעית גבהה בהרבה, מתוצאות קריאה בקפה/ ואו המשתמע מקלפי טארוט/ואו מניחוש של ר' אמ"ן, לעת תרגומם להחלטה מבצעית.
סוף דבר.
כדרכה ולא בקודש, מינתה הממשלה לאחר שדדו הודח, את רא"ל מוטה גור ז"ל לרמטכ"ל.
הלז כבוגר תנועת "הנוער העובד" (סניף רחובות), כחניך וכמדריך לשעבר, הורה מיד למינויו כרמטכ"ל (כפי שהיה מקובל לעת סכסוך בתנועת הנוער / והפעם לריב האלופים), "להעביר דף על העבר" דהיינו על שאירע במלחמה. הנחיה שפרושה לעצור בחקר המלחמה, בלי דעת כי רק שם מצויים לקחיה.
לא אלאה את הקורא על נזקי "שיקום צה"ל" שאותו ביצע מוטה. זולת ציון העובדה כי בעבור שמונה שנים "במלחמת שלום הגליל", כל קלקולי מלחמת יוה"כ חזרו על עצמם, ובדרך כלל גם ביתר חומרה. למרות ההכנות לקראת של"ג, שנמשכו כשנה ואף יותר.
בהנחה כי מוטה כרמטכ"ל ומעליו שמעון פרס כשר הביטחון ורבין כראש הממשלה ז"ל- התכוונו באמת ובתמים לשקם את צה"ל. כי אז הישנות הכשלים מעידה, כי למרות השקעות העתק בשיקומו כביכול של צה"ל, התעסקו המשקמים בשילוש העוצמה (אוויר ,ים, יבשה, ויכולת התרעה) בהיבט הכמותי. בעוד שבהיבט תורתי התעלמו משקמי הצבא, מהגורמים שבגינם שלט הכאוס במלחמת יוה"כ, בהם: מכשלת האימונים, הפעלה שגויה של הכוח בשגרה, התעלמות מהכשרת מערכות הפיקוד והשליטה כשהמטכ"ל בראשם, וכמובן, מהיעדר הליך אפקטיבי להפקת לקחים.
לא פלא, שבליית התייחסות וטיפול נאות 43 שנים אחרי. ממשיכים אותם הפגעים, לכרסם בביטחון הלאומי ואין עוצר. מה שמותיר להיסמך על שמצוי בדברי חז"ל. שם נאמר כי חרף השטויות מעשי ידי העם הנבחר, עדיין ולמרות - שומר פתאים השם.
אמציה חן (פצי) תא"ל מיל'
