יוסי שלום שלחתי קטע קטן שאם נראה לך מתאים אתה יכול לפרסם באתר.
ב-29 לספטמבר הייתה פגישה אצל יוחנן שרעבי. פאצי את הדברים המוכרים שלו.
ואני מצאתי לנכון לחשוף את רשמי מהתהליך שקדם למלחמת יום הכיפורים מהזחיחות וכו.
שנה טובה
ברוך אינציגר
זיכרונות מיום העצמאות 1973
בתקופת זו, פלוגה א' ישבה בתעוז שנקרא "מרתף", לא רחוק מבלוזה. לקראת סוף השרות הסדיר שלי, עסקתי בארגון טיול בדרום אמריקה, ובזמני החופשי קראתי חוברות של National Geographic, שעל קיומם למדתי מגל אבינועם ז"ל, בפלוגה הצעירה פלוגה ג.
ביום העצמאות הוטל על הפלוגה להוציא צוות שילווה סיור בקו עם שר הביטחון, מפקד האוגדה ועוד בכירים. יצאתי לסיור זה יחד עם חנן מן, המ"פ. במשך כל היום דיברנו וחנן אמר לי שאשכח מהטיול, כי אני צריך להתכונן למלחמה לפני השחרור שלי.
באותו סיור נסענו לקנטרה. היו שם 4 מעוזים שנקראו באותה תקופה "בגרויות". 2 היו מאוישים ב-12 חילי מילואים ו-2 היו נעולים. בשיחה עם החיילים במעוזים, שר הביטחון דיין אישר להם לצמצם פעילות לאיוש יום לשני המעוזים, ובלילה להתרכז למוצב אחד על מנת להקל עליהם.
במשך כל הנסיעה דיברתי עם חנן על המלחמה הקרובה ואיך המצרים בונים בצורה אינטנסיבית רמפות ענקיות, שישלטו על כל הגזרה באש.
לקראת סוף הסיור הגענו לגזרה הצפונית ועצרנו באחד הסנפירים (עמדות הטנקים). הכנתי קנקן קפה טורקי כמיטב המסורת וכולם הגיעו לקפה. בזמן שמזגתי את הקפה לכל הבכירים, המשכתי לדבר עם חנן ואמרתי לו שלא נוכל לזוז, כי למצרים תהיה שליטה באש בכל הגזרה. אלוף אלברט מנדלר ז"ל התערב בשיחה ואמר לי “חייל אתה תבוסתן”. עניתי לו “המפקד אני מקווה מאוד שאתה צודק”.
במלחמה, 5 חודשים מאוחר יותר, חזרתי לאותה הגזרה במילואים יחד עם הפלס"ר של חטיבה 460. ב-8 באוקטובר הייתי על הכלי של הרופא, קרוב לגדוד של אסף יגורי שהושמד. ההתקפה הייתה באזור הפירדאן בין המוצבים שחף וחיזיון. מולם, בצד השני של התעלה, היו בנויות רמפות ענקיות מהם ירו עלינו סאגרים. אני זוכר כמו היום את הטנקים הבוערים, הפצועים וההרוגים ופקודת הנסיגה של ברן. בערב לאחר שהכנסנו את שאריות הטנקים לחניון לילה, הייתה לי פגישה נוספת מדהימה. הכלי שלי היה קרוב מאוד לחפ"ק של החטיבה ותוך כדי ההתארגנות שמעתי קול מוכר (מכל תרגילי החומה והמצודה שביצענו באותה כמה חודשים קודם), היה זה יום-טוב תמיר, המג"ד של גדוד 9 , הגדוד אותו היינו פורסים בביצות. הוא ביקש ממני אש וכשהדלקנו את הסיגריות (משמעת הלילה לא הייתה מושלמת), הוא אמר לי את המשפט הבא: "ראית פעם 26 טנקים בוערים ביום אחד? וזה היה הגדוד שלי". הייתי המום, כי לי היו שם חברים כולל בן כיתה שהיה סמ"פ. הייתי כל כך בשוק שאפילו לא ניסיתי להתעדכן. יום-טוב בילה את המלחמה על הכלי של גבי אמיר המח"ט. זה לא היה אותו בן אדם לו מזגתי קפה 5 חודשים קודם בסנפיר.
הטריגר שלי לכתיבה זו הייתה הפגישה עם שמעון אמיר וגם עם פאצי בביתו של יוחנן שרעבי ב-29 לספטמבר.
לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט לחץ כאן להכנסת טקסט
