שמי יורם בר-נוי, מחזור אוגוסט 70. בתפקידי האחרון ביחידה הייתי החובש הגדודי והשתחררתי בחודש יולי 73. אני זוכר אותך היטב, לא משוכנע שאתה זוכר אותי. במשך תקופה ארוכה נחשבתי על ידי בני מחזורי כמנותק קשר. החיים הם עסק מורכב מאד ואף כי אנחנו שולטים בספינה ומשתדלים לנווטה ביד רמה, לפעמים הרוח נושאת אותנו למחוזות אחרים ושונים. היום אני מתגורר בארצות הברית, עד לאחרונה עסקתי בהוראה וניהול בחינוך היהודי בארה״ב. פרשתי מתחום זה עם סיומה של שנת הלימודים שעברה.
שמחתי להתחבר לקבוצת חברי בני מחזור אוגוסט 70 ולהיות חלק מקבוצת הווטסאפ שלהם. אינני פעיל בה כל כך אך שמח מאד להיות חלק ממנה. לצערי לא עלה בידי לבוא ארצה ולהשתתף בפגישות המחזור האחרונות ויותר מכל אני מצר על הפיספוס הגדול של מפגש סיירת שקד לדורותיה שהתקיים היום . אני גאה להיות חלק מחברי עמותת שקד ולמרות שידעתי שלא אשתתף בכנס שמחתי לצרף את דמי החבר בעמותה.
ראיתי באתר שקדניק שאתה עורכו בצורה מושכלת וטובה, שישנה אפשרות להצטרף לקבוצת הווטסאפ הכללית של כל מי ומה שהיה אי פעם ביחידה. אשמח מאד אם תוכל לצרף גם אותי לקבוצה זו. יש לי חברים רבים ביחידה שאינם בני מחזורי ואשמח אולי להגיע אליהם דרך קבוצה גדולה זו.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
