אלפונסו ז"ל. (לזכרו מפאצי)
למרות הפירוק לפני דור, מצטיינים לוחמי היחידה לדורותיהם בשימור הקשר והמורשת ולא בכדי : אז בימים ההם ממחצית שנות החמישים ולאורכם של השנים, בסיורי הבוקר והלילה במשולש הדרומי בואכה עד אילת, במארבים ופיתוח אמל"ח למניעת חדירות, במלחמת ששת הימים וההתשה אחריה, ובמלחמת יוה"כ בואכה הסכם השלום עם מצרים – בלטו ביצועי היחידה במיטבם. בזכות איכות הלוחמים, המפקדים ולידם אנשי המפקדה. הטבחים, האפסנאים, אנשי החימוש והפקידות.
לא בכדי בלטו בחבורה הנפלאה הזו, הטבחים. רובם אזרחים עובדי צה"ל, כולם מבוגרים מאתנו שמלבד תפקידם שימשו לחבורת פראי האדם במידת מה כ"מבוגר האחראי".
אהבתי אותם, הערכתי עד מאד את תרומתם הקולוניארית, אך ובעיקר, את יחסם ודאגתם ללוחמים.
אהבתי והערכתי עד מאד את אלפונסו ז"ל.
את המסירות לחיילים בכל אתר, תחת אש וסתם ביום של שגרה.
אהבתי את החריצות ללא התחשבות בשעות עבודה.
אהבתי את החיוך התמידי, שופע חום שכולו – אני אתכם.
אין מילים, זולת, שלום לך לוחם וחבר יקר.
פצי.
ביום הזכרון האחרון
מילים חזקות"
לזכרם של אלפונסו ז"ל ואריה כץ "מישמיש" ז"ל
(הקריאה הראל-אריאלה, בתו של אלפונסו ז"ל)
אבא אהב את הצבא ואת חייליו בכל מאודו ודאג להראות זאת בכל דרך שאפשר ,אבא חי ונשם את סיירת שקד כל הזמן והרגיש גאווה רבה להיות חלק ממנה וממורשתה,
אבא הנחיל מורשת זו לכל ילדיו ובכל שולחן שבת היינו יושבים ושומעים את סיפורי הסיירת ואת מעלליו ואף פעם זה לא היה משעמם, אני הראל (אריאלה) קרויה על שם אחד ממפקדי הסיירת שנפלו –אריה כץ היידוע בכינוי "מישמיש" ,מישמיש נולד בארגנטינה ב20.3.47 ועלה לארץ בגיל 4 יחד עם אחותו פנינה לגור אצל הדודה בקיבוץ "משמר הנגב" ללא הוריו ,מישמיש התנדב לשייטת אך בשל תאונת צלילה נפגעה בריאותו והוא נאלץ לעזוב והועבר לתפקיד מנהלתי אחר בבסיס היחידה של סיירת שקד ב"משמר הנגב" שם החלה ההכרות עם אבא , אריה שרצה לחזור לשורות הלוחמים דאג לאמן עצמו ע"י נשיאת משאות כבדים ביניהם ארגזי המישמיש שסחב מהקיבוץ וכך גם זכה לכינוי שלווה אותו עד סופו מישמיש, אריה הצליח לחזור לשורות הלוחמים ,הוא לחם במלחמת ששת הימים , השתחרר מהצבא וחזר לשרות פעיל בסיירת שקד , שאיפתו היתה לתרום לבטחון המדינה וכך אף עשה ,אריה סיים קורס קצינים והיה למ"מ ואח"כ גם למ"פ בסיירת,אריה היה דמות מוערכת עד מאוד ע"י פקודיו ומפקדיו ולא מעט הפעמים שנקרא הכינוי המ"מ האגדי -מישמיש ,אבל צניעותו הייתה גדולה עוד יותר,אהבתו לארץ ישראל ולדרכיה היו לו למורשת שהנחיל לחייליו בכל דרך,ב23 ביולי 1970 במבצע "ציפור שיר" בגזרת ירדן מבצע שהיה האחרון בין מבצעי סיירת שקד במלחמת ההתשה יצא כוח משולב של קציני חי"ר שריון והנדסה בפיקודו של אריה לפעולת מודיעין על צירי אויב ,הכוח בראשותו של אריה הוחדרו במסוק לתוך ירדן ,הם עלו הציר המפותל לפתע נפתחה אש והכוח המסייע הגיב לאש לאחר מכן נראו שתי דמויות הכוח המסייע ירה בשנית אבל הפעם היו אלה מישמיש והקשר ,רב סרן אריה נהרג במקום והקשר נפצע קשה.
נפילתו של אריה היתה מכה קשה ליחידה לקיבוץ ולכל מי שהכיר אותו..אבא שאהב אותו אהבת נפש נדר שכשייוולד לו ילד נוסף יקרא שמו אריה ,ואני העשירית מבין ילדיו של אלפונסו נולדתי שנתיים בדיוק לאחר נפילתו ונקראתי אריאלה וגם אני המשכתי את הקשר וקראתי לבני השני שקד – גם כי נולד בט"ו בשבט וגם כסגירת מעגל ליחידה המיוחדת הזו "סיירת שקד" שטבועה וחקוקה בי עוד מבטן אימי המסמלת עבורי את העוז הרעות עוצמת הרוח והאהבה הרבה למדינת ישראל ,יהי זכר נופליה ברוך
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
