עבד אל מאג'יד חאדר, אל מזאריב (חאדר = ירוק, בערבית)
בן לשבט בן לשבט הבדואי אל – מזאריב השוכן הבדואי אל – מזאריב השוכן באזור נהלל והגלבוע
נולד בין שנת 1924 ל – 1926 בכפר נאעורה
התגורר בבאר שבע
שרת ממאי 1948 עד 1969 בתחילה כגשש , מפקד סיירת שקד , ומושל מרכז סיני .
נפטר ב – 07.02.1991 ונקבר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול .
קורות חיים
בשנת 1936 הצטרף לכנופיות שהציתו את צינור הנפט כירכוכ – חיפה. בגלל סכסוך פנימי נמלט לקבוצת שימרון היהודית, וקשר קשרים עם "ההגנה" דרך משה דיין.
בשנת 1947 עבד כפועל פשוט בבתי הזיקוק. כאשר נודע לו על הטבח שערכו פורעים בפועלים יהודים, רץ מהר לביתן החשמלאים הזהיר אותם ויעץ להם להימלט לפני בוא ההמון הפורע. בכך הציל 6 חשמלאים מצוות בתי הזיקוק.
במאי 1948 התגייס לצה"ל, והחליף את שמו לעמוס ירקוני. בצה"ל שרת בחיל המיעוטים ונודע כגשש וכסייר מעולה. נפצע פעמיים במהלך שירותו בהתקלויות, איבד את ידו השמאלית ונפגע ברגלו. בשנת 1953 עבר קורס קצינים. ב – 1955 הציע לו קצין הקשר למיעוטים בצה"ל, חיים לבקוב, להקים את יחידות הגששים בסיירות המובחרות, בהמשך השתלב בפיקוד של יחידת המיעוטים ואחר כך בסיירת שקד, שפעלה כיחידה עצמאית קטנה מאד של פיקוד דרום לאיתור בלימת ותפיסת חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאינים מגבולות מצרים וירדן.
לזכותו של עמוס עומדת פיתוח ויישום השיטה בה הצליחה יחידה קטנה מאד יחסית, לשמור על גבולות ארוכים ביותר של פיקוד דרום.
השתתף במלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, ומלחמת ההתשה.
במהלך שירותו הצבאי הוענקו לו עיטור המופת ושלושה ציונים לשבח.
לאחר סיום תפקידו כמפקד סיירת שקד, מונה למושל מרכז סיני.
השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת סגן אלוף.
בשנת תשמ"ה הוענק לו פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי.
במהלך שירותו הצבאי הוענקו לו עיטור המופת ושלושה ציונים לשבח. לאחר סיום תפקידו כמפקד סיירת שקד, מונה למושל מרכז סיני. השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת סגן אלוף.
נוסטאלגיה ומחשבות לפני שנתיים הוזמנתי להשתתף כצופה, בכנס של אירגון יוצאי ההגנה. כצפוי, הזמן עושה את שלו ומספרם מצטמצם, לכן החליטו הרחיב את מאגרהמשתתפים גם ליוצאי חטיבות מלחמת השחרור ובהמשך גם את צאיצהם.
כך הוזמנתי עם רעייתי על ידי אשה מדהימה שהיתה מ"כ בפלוגה ג' גדוד 51 של גבעתי (אז היה הגדוד בגבעתי)
במלחמת השחרור, אלמנתו של אחד מגבורי המלחמה ההיא, הינה ציירת מוכשרת והוציאה סםר נפלא על קורות הגדוד.
הערב היה נוגע ללב, מרגש וסנטימנטאלי ואני מצדיע ליוזמים והמפיקים. חזרתי לערב נוסף השנה בחול המועד
סוכות (לפני כחודשיים) עם שמץ געגוע; חייכתי עם כולם, התפעלתי מהנגנים הצעירים של תזמורת צ.ה.ל. ומדברי
המפקדים הישישים (תא"ל פונדק על סף ה 100) המהמתי את הניגונים האהובים ומחיתי דמעה היכן שתיכננו עורכי
הסרטים הדוקומנטריים. השיא היה בסיום, אחר ששרו את הימנון פלוגות השדה של ווינגייט - הפו"ש, שאלו אם יש
יוצא פו"ש בקהל, ויהודי בודד הצביע! היתה לי תחושת התחברות עם דור ענקים שהולך ונעלם.
חברים יקרים, גם אנחנו דור הולך ונעלם, גם אנחנו נקודת החבור עם העבר ועם אירועים ומסורות המתפוגגים
כרסיסי לילה וכאיוושות ערפל נמוג בשמש הבקר. בנו תלוי הדבר אם נשכיל להעביר את מה שטמון בראשנו, ובלבנו,
לדור העתיד, לדורות רבים באים. אל נא נשב בחבוק ידים במחשבה שיש מישהו ערטילאי שיעשה הכל; אתם הייתם
בסיירת שקד
להקת פיקוד דרום מילים: דליה רביקוביץ' לחן: רפי בן משה בסיירת שקד, מדליקים בלילות מנורה חזקה,
בחדר המפקד.
וכל עין באור מבריקה.
ומי שאין לו בערב מה לעשות
נכנס ויושב לו,
עד אחרי חצות.
בגזרה הצפונית, בסיירת שקד,
פני נער צעיר וזה המפקד.
בסיירת שקד,
ישנו אוטו ישן שהפך מועדון,
עם אור שקט,
בכתום וירוק ואדום.
ומי שאין לו בלילה מה לעשות,
דופק מסמרים,
ומדביק תמונות.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים בכל יום שלושה סיורים,
אל צירי המוקד.
ובערב רואים אותם חוזרים,
ואין אחד שם שלא עלה על מוקש,
באחד הימים,
בדרכי האש.
בגזרה הצפונית...
בסיירת שקד,
יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה,
כשהחול מרטט,
וחוזרים גם אחרי חשכה.
ואת הרעים שאבדו בדרכי העפר,
שומרים בלבם,
מכל משמר.
